הסביח של אורי
בלוג חדש נולד, בלוג קהילתי שמדבר על הבית מהכיוון של הבטן..
איך מריח בית? איזה טעם יש לו?
לכל אחד ואחת מאיתנו יש תשובה שונה לזה והבלוג החדש שלנו יכיר לכם מדי שבוע את התשובה של משפחה אחת מהקהילה שלנו ואולי יתן גם רעיון לארוחת השבת הקרובה :)
בכל המתכונים רשימת המוצרים תהיה מורכבת מחלופות ורכיבים שאפשר למצוא בסביבה החדשה שלנו, לא לדאוג.
זה לא עוד בלוג בישול.
ליאורה ברמן חברת הקהילה, הציעה לפתוח אותו כמחווה לפרויקט 'בואו להכיר' של מועצה אזורית אשכול, אותו יזמה והובילה ג'ודי וינשטיין-חגי ז"ל מקיבוץ ניר עוז.
ג'ודי נרצחה ב7 באוקטובר ומוחזקת גם בכתיבת שורות אלה בעזה.
אנו גאות ונרגשות על האפשרות להמשיך את הפרויקט שלה ושל הקהילה המיוחדת הזו כאן אצלנו.
רוצה גם לשתף במתכון שעושה לך הרגשה של בית?
*****
והשבוע אורי אברהם עם מתכון שיוציא אותנו מעבדות לחירות- ומכשל"פ לחיים עצמם: סביח!
אפשר להכין אותו בפיתה או בצלחת- עם פורמט ניגוב או לא, מה שבטוח- זה יהיה טעים.
שימו לב- בתוך המתכון מתחבא גם הסבר איך להכין סחוג ביתי מוצלח.
קצת עליך
הי, אני אורי- בן 43, אני רווק וגם ממש אוהב לאכול.
הגעתי לקופנהגן מיד אחרי המלחמה, לחודש, בתקווה שהמלחמה תיגמר.
המלחמה התעצמה, הטיסה התבטלה ואני- אני התאהבתי. התאהבתי בבעיר והתאהבתי באנמרי, זוגתי לשעבר.
אז נשארתי ועכשיו אני פה ועדיין יש "מלחמה" :( אבל זה כבר לא קשור.
אני טבח לשעבר ואני חי אוכל מאז ומתמיד, אז אני מתגעגע.
אני מתגעגע למשאוושה בינוח ולשווארמה בתרשיחא. אני מתגעגע לשניצל של אמא ולתאינלדית בדיזנגוף והכי הכי לסביח של פרישמן. בחורף כשקר לי המרק בשר של הכרם בא לי בחלומות. אז אני משחזר ומשפצר לי בבית זיכרונות וגעגעועים.
ספרי על הרגל שנותן לך פה לתחושה של בית
בירה דו שבועית עם החברים הישראלים שלי בקופנהגן. פשוט להיות אני.
למה אתה הכי מתגעגע בישראל?
אני מתגעגע לאוכל כמובן, אבל אני גם מתגעגע להופעות חיות. לסירופ בחיפה, ללבונטין 7 ולבארבי.

יש הרגל סקנדינבי חדש שאימצת לחייך?
שוטים של פרנה ברנקה. מה, זאת תרופה!
למה בחרת את המתכון הספציפי הזה?
כי אין שום דבר דומה לזה כאן בקופנהגן. איך נשמע לכם סמורברוד עם חציל וטחינה?
זאת מנה שאני עושה בדרך כלל לאורחים, לישראלים מתגעגעים, או ללא ישראלים שרוצים להבין מה זה אוכל ישראלי.
ועכשיו - למתכון
רכיבים ל 3-4 מנות
2-3 חצילים בינוניים
1 עגבניה בשלה
2 בצלים סגולים קטנים
1 תפו"א גדול
טחינה (אני ממליץ מסוג koska שאפשר למצוא בחנויות של הודים ופאקיסטנים)
סחוג ירוק או פטרוזיליה קצוצה ופלפל חריף
3 ביצים
כורכום
לסחוג: שני צרורות כוסברה ופלפל חריף מהחנויות האסייתיות
לימון
שום
*אני, כמו כולם משתדל לא לאכול קמח לבן. אבל כשאני מכין חומוס או מנות כאלה אני אוהב לקנות פיתות ב Lidl. הן לא נפתחות מושלם ולא יודע אם ניתן למלא בהן פלאפל אבל הן אוריריות ובשרניות וטובות לניגוב.
להכנת החצילים:
חוצים לאורך וחורצים בשתי וערב כמו מנגו. מניחים בתבנית על הקליפה ואופים עד לקבלת צבע והתרככות ב 180-200 מעלות.
אני אוהב להעביר את החצילים לאידוי אחרי האפייה. מרגיש לי שזה מפחית מהמרירות.
עם כף מפרידים את בשר החציל מהקליפה וקוצצים באופן גס עם סכין. מעבירים לקערה עם מעט שמן זית ושומרים.
הבצלים:
איזה כיף זה בצל על המנגל, אבל אין לי מנגל, אז אני מאלתר. אני חותך את הבצלים לשישיות. (חותכים לאורך הסיבים כדי לשמור על עסיסיות). את פלחי הבצל עוטפים בשמן זית ואז שמים בתנור גריל עד שהקצוות נשרפים קלות. שומרים.
תפוחי האדמה:
אפשר להכין את תפוחי האדמה בכל דרך שבא לכם. אני חותך אותם מראש לקוביות של כ 2 ס"מ ומכניס אותם למים רותחים כך שהבישול אחיד והקוביות לא נהיות קמחיות- בערך 12 דקות בישול.
בסיר המים הרותחים אני שם מלח וכמות יפה של כורכום, כך יוצאות קוביות צהובות וטעימות.
טחינה:
די אין לי מתכון. פשוט שיהיה טעים.
ביצים:
אז זה תלוי איך אוהבים. אני מרתיח מים ומכניס את הביצים עם כף וכך אני שולט במידת עשייה: 6 דקות לצהוב נוזלי, 10 לביצה עשויה מאד.
מעביר למים קרים כדי לעצור את הבישול ולהקל את הקילוף.
עגבניה:
לחתוך לקוביות.
סחוג:
טוחן את הכוסברה (כולל הגבעולים) עם מיץ מלימון ומים.
מסנן. טוחן שוב עם שמן זית, שום, פלפלים חריפים.
אם זה מר מדי מוסיף לימון.
*כדאי להוסיף למתכון של הסחוג, כפית חוויאג למרק או כמון.
סידור המנה:
לוקחים צלחת ומשטחים את החציל (קצת כמו קרפצ'ו). אני שואף לכסנטימר גובה.
מעל החציל מפזרים קוביות עגבניות. מנסים שהפיזור יהיה אחיד אבל קצת רוחניות לא תזיק. איפה שהעגבניה נפלה. שם היא צריכה להיות. מזלפים טחינה.
מעל מקשטים בתפוחי אדמה, הבצלים והביצים. מנקדים בסחוג או מפזרים פטרוזילה קצוצה.
מזלפים שמן זית ממליחים מגבוה (בשביל הפיזור) בתנועת שף פלצנית.

בתאבון!
תגובות 3
מלהיב! החיבור הזה בין האוכל לרגש, בין הגעגוע וההתמקמות במקום החדש, בין האישי לקהילתי, מעורר השראה. הסביח טעים מאד, זה בטוח, אבל הקישור הזה ממש מדליק.
למרות שאנחנו בארץ ופרישמן נגיש לנו, מכין את המתכון שלך בסופש.
שתסתיים המלחמה.