המצפצפונים החמולים של אופיר (טוב נו, הם גם מלפפונים חמוצים)
איך מריח בית? איזה טעם יש לו?
לכל אחד ואחת מאיתנו יש תשובה שונה לזה והבלוג שלנו יכיר לכם מדי שבוע את התשובה של משפחה אחת מהקהילה שלנו ואולי יתן גם רעיון לארוחת השבת הקרובה :)
זה לא עוד בלוג בישול. ליאורה ברמן חברת הקהילה, הציעה לפתוח אותו כמחווה לפרויקט 'בואו להכיר' של מועצה אזורית אשכול, אותו יזמה והובילה ג'ודי וינשטיין-חגי ז"ל מקיבוץ ניר עוז שנרצחה והוחזקה כ600 ימים בעזה עד שהושבה הביתה.
אנו שמחות על האפשרות להמשיך את הפרויקט שלה ושל הקהילה המיוחדת הזו כאן אצלנו.
והפעם אנחנו מארחות את אופיר הורביץ, שרובנו מכירות ומכירים כמורה ליוגה פה בקופנהגן, אבל הנה הזדמנות לגלות עליה הפתעות נוספות! האם ייתכן בלוג לאוכל של בית בלי מתכון לחמוצים? אנחנו חושבות שלא, אז תודה אופיר!
את שיעורי הקיץ של אופיר תוכלו לתפוס בכמה לוקיישנים מוצלחים מאוד ברחבי העיר:
ימי חמישי ב 19:00 בKongens have, שני ב19:00 ב Islands Brygge ומדי פעם בשבתות בבוקר ב Kayak Bar.
כמו כן, ב 6-7 בספטמבר מתקיים בקופנהגן פסטיבל Edge Of Summer שאופיר לוקחת חלק בצוות המקים שלו וגם בו מעבירה שיעור מתקדמים, עליו תוכלו לקרוא בכתבה בלינק הפסטיבל.
קצת עליך:
עברתי לקופנהגן באוקטובר 2023 בעקבות האהבה. התוכנית הייתה לנחות כאן ב-15 באוקטובר, אבל אחרי השביעי כמובן שהטיסה התבטלה, נותרתי בלי כרטיס ובלי דירה לזמן מה עד שהצלחתי להגיע.
לפני שעברתי לדנמרק, עבדתי בתחום הביולוגיה. יש לי תואר שני בביולוגיה מולקולרית, עבדתי קצת במעבדות וקצת בתעשיית הביוטק. היום אני מלמדת יוגה במשרה מלאה.
אני גרה בנורברו עם יספר, בן הזוג הדני שלי, שהוא פסיכולוג, ועם שני חתולים- דיו (דיוגניס) ויוסי (יוספוס).
ספרי על הרגל שנותן לך פה לתחושה של בית:
כיוון שאני עדיין די חדשה פה והעבודה שלי מאוד גמישה, יוצא לי לבלות הרבה זמן בבית. הכי נותן תחושה של בית זה לבשל ולשמוע בבית מוזיקה ישראלית (בעיקר אם זה בשישי). יספר מאוד אוהב אריק איינשטיין ואריק לביא.
למה (לא למי) את הכי מתגעגעת בישראל?
באמת שלאוכל. מתגעגעת גם לפשטות שיש בתרבות לא פורמלית, לקלות שבה אפשר לפצוח בשיחה עם זר ולעובדה שתמיד יש חג באופק.
יש הרגל סקנדינבי חדש שאימצת לחייך?
אני שותה יותר אלכוהול ומגיעה יותר בזמן
למה בחרת את המתכון הספציפי הזה?
כי בשום פנים ואופן לא מצאתי פה מלפפונים חמוצים כמו שאני אוהבת. הגרסה הדנית מתוקה להחריד, ומה שמצאתי בבזארים, ותצטרכו להאמין לי שחיפשתי יסודי והקרבתי את פי למדע, לא מצאתי את הטעם המוכר. מתכון של אבא שלמד מסבתא (חמותו) ואצלנו קוראים לזה מצפצפון חמול.
יאללה אמרנו חמוצים, לא? הנה זה בא:
מתכון למלפפונים חמוצים של הבית:
חומרים:
צנצנת זכוכית מעוקרת בנפח 5 ליטר, עם סגירה הרמטית
כ-25 מלפפונים קטנים, קשים וטריים (הכי דומים שמצאתי כאן הם ה"snack agurker" שבאים באריזות של שלישייה)
4-6 שיני שום פרוסות
צרור שמיר
כף וחצי מלח גס על כל ליטר מים
אפשר ורצוי להוסיף פלפל צ'ילי/חריף בהתאם למידת החריפות הרצויה
אופן ההכנה:
מרתיחים מים וממיסים בהם כף וחצי מלח על כל ליטר ונותנים להם להתקרר
מניחים בתחתית הצנצנת שכבה של שמיר, שום ופלפל.
מסדרים מעל שורת מלפפונים בעמידה, אחד ליד השני.
מוסיפים שוב שכבת שמיר ושום.
ממלאים בעוד שכבה של מלפפונים (אם לא נכנסים שלמים, חותכים).
מסיימים עם שכבת שמיר, שום ופלפל.
מוזגים את מי המלח עד שכל המלפפונים מכוסים לגמרי.
סוגרים היטב ומניחים במקום מוצל.
כעבור כמה ימים, כשהמלפפונים מתחילים לשנות צבע, שופכים את הנוזלים לקערה ומחזירים לצנצנת (כמו שסבתא מיה אמרה, בשביל הערבוב).
אם חסר נוזל- מוסיפים. טועמים מדי יום, עד שמגיעים לרמת הכבישה הרצויה.
(בקיץ זה קורה מהר יותר)
וחשוב כמובן לספר בדיחת אבא פעם בכמה ימים- איזה מלפפונים.. חבל שסבתא החמיצה אותם.
בתיאבון!
