הניוקי ריקוטה של דקלה
איך מריח בית? איזה טעם יש לו?
לכל אחד ואחת מאיתנו יש תשובה שונה לזה והבלוג שלנו יכיר לכם מדי שבוע את התשובה של משפחה אחת מהקהילה שלנו ואולי יתן גם רעיון לארוחת השבת הקרובה :)
זה לא עוד בלוג בישול. ליאורה ברמן חברת הקהילה, הציעה לפתוח אותו כמחווה לפרויקט 'בואו להכיר' של מועצה אזורית אשכול, אותו יזמה והובילה ג'ודי וינשטיין-חגי ז"ל מקיבוץ ניר עוז שנרצחה והוחזקה כ600 ימים בעזה עד שהושבה הביתה.
אנו שמחות על האפשרות להמשיך את הפרויקט שלה ושל הקהילה המיוחדת הזו כאן אצלנו.
והשבוע לכבוד החזרה לבית הספר, הסתין שמתקרב ואיתו הצורך באוכל מנחם, זו אני (דקלה) שאשתף במתכון שהוא גם פתרון קליל לקופסת האוכל החמה של הילדים וגם הצעה למנה מפנקת לכל המשפחה או אם רוצים להרשים בקלות כארוחת שישי.
קצת עליך ועל המשפחה
דקלה דיין-זילברשטיין, נשואה לאביב ואמא לגלי, נבו וזוהר שמפוזרים בין בתי הספר Rygaards וקרולין.
עברנו לקופנהגן לפני 3 שנים בעקבות הצעת עבודה של אביב- העבודה התחלפה, אבל אנחנו עדיין כאן מנסים להפוך את העיר המיוחדת הזו לבית.
לפני כחצי שנה הקמתי יחד עם שותפתי מיכל את Living-Denmark במטרה לתת מענה למשפחות שעוברות לכאן וגם להוות פלטפורמה שתעזור לקהילה הישראלית המקומית להתחבר ולצמוח.
פעולה שנותנת לי פה תחושה של בית
בכל פעם שאני יוצאת לרוץ, לרכב- אפילו בקטנה לבית הספר עם הילדים, או לשחות בים, אני מתמלאת בתחושה שקשה לי להסביר. אולי זו הוקרת תודה על המקום המיוחד הזה בחיבור עם גאווה על כל מחסומי הזרות וההתמודדות שכבר הצלחתי לשבור. ככה אני הופכת את המקום הזה להיות קצת שלי.
דבר נוסף ומשמעותי מאוד: האפשרות לעזור למשפחות חדשות שמגיעות לכאן בשלבים הקשים של המעבר והמקום שלקחתי על עצמי- לעזור להם גם להפוך את המקום הזה לבית, הוא משהו שמרגש אותי בכל פעם מחדש.
למה (לא למי) אני הכי מתגעגעת בישראל:
לתחושת השייכות, שמי בכלל חשב שהיא (ה)עניין, עד שיצאתי לדרך.
הרגל סקנדינבי חדש שאימצתי לחיי:
טבילות חורף בים. התחלתי 3 שבועות אחרי ה7 באוקטובר כי הרגשתי שאני מתה והייתי חייבת משהו חיצוני שיתניע משהו מבפנים.
עד אז המשוואה שהיתה לי בראש היא שקור = עצב. הפעם הראשונה היתה הלם טוטאלי ולא בקטע מאוד טוב, אבל משהו בי אמר לי שאני צריכה לחזור גם בשבוע הבא. וכך היה. המשכתי להגיע וככל שהטמפרטורות ירדו הבנתי את העוצמה של החוייה הזו וגם שיש בי כוחות שבכלל לא ידעתי על קיומם.
המסע הזה פתח לי צ'אקרה מדהימה ביחס לחיים פה בחורף, אימוץ הפילוסופיה הנורדית ככל שאני יכולה ובסופו של דבר- גם את המוטיבציה והאמונה שאני יכולה להתחרות בחצי איירונמן.
עצה טובה שאני רוצה להעביר הלאה:
מעבר למקום חדש הוא מערבולת שאין טעם להילחם בה כי היא חזקה מאיתנו. צריך לשחרר ולהתמסר לתהליך.
יש דברים שאין לנו שליטה עליהם ויש דברים שכרגע גדולים עלינו ויש דברים שפשוט צריך לתת להם זמן והם יסתדרו, או שאנחנו נסתדר בהתאם להם…
למה בחרתי את המתכון הספציפי הזה?
פעם לפני הקורונה לא ידעתי להדליק תנור או להפריד ביצים. גם לא כל כך היה לי צורך להכין אוכל מורכב, כי הילדים היו בצהרונים ובסופ"שים אחרי ארוחת שישי מפנקת, הייתי מקבלת משלוחים של האוכל הכי טעים מאמא שלי.
באותה תקופה גם ניהלתי חברה והקפדנו לעשות כיף עם הצוות בתדירות די גבוהה. כך מצאתי את עצמי יום אחד בסדנת בישול איטלקי אצל רומי נדלר, לשה קמחים ושותה יין טוב.
מכל מה שלמדנו שם, נשאר אתי המתכון לניוקי ריקוטה, שהפך להיות כל כך פרקטי פה במציאות בה אני צריכה להכין קופסאות אוכל לבית ספר שמבקש להביא אוכל צמחוני, וילדים שרוצים שיהיה מגוון ושההגדרה שלהם לטעים לא תמיד זהה…
זה בעצם ניוקי- אבל סופר קליל ומהיר להכנהה, בלי הבלגן ועם מלא חלבון, כך שלא משנה איזה רוטב (אם בכלל) אוהבים, הוא מושלם ועושה את העבודה.
לא צריך להיות שפים גדולים, ממש לא חיוני להקפיד על היחסים והכמויות, אחלה מנה גם אם בא לכם להרשים בלי להתאמץ!
ממליצה להכין כמות כפולה ולפנק גם את הגדולים, או לעטוף בניילון נצמד, להקפיא ולשלוף בפעם הבאה.
ועכשיו - למתכון.
ניוקי ריקוטה (מתכון ל4 אנשים)
מצרכים
400 גרם ריקוטה (עדיף כמה שיותר יבשה)
230 גרם קמח (רגיל, TIPO, 00, כוסמין לבן)
50 גרם פרמז׳ן (אפשר גם מוצרלה מגורדת)
ביצה אחת (רק אם צריך- מהנסיון שלי בחיים לא הכנסתי, אבל הי, עוד חלבון!)
מעט אגוז מוסקט, מלח, פלפל (עדיף לבן ואז אין נקודות שחורות בניוקי)
הכנה (זמן הכנה כ-15 דקות לאיטיים שבינינו):
מערבבים בקערה את כל המרכיבים (בלי הביצה) ומעבדים (אפשר בידיים, אפשר גם לא) לבצק אחיד.
רק אם רואים שהבצק יבש מדי, להוסיף את הביצה.
כשהבצק מוכן אפשר לתת לו לנוח חצי שעה במקרר (מי שרעב לא חייב לחכות) מכינים נחשים בעובי של ס"מ וחצי ומתחילים לחתוך את הניוקי לפי השמנמנות האהובה עליכם, רק שיהיה אחיד יחסית.
כדאי לשים את הניוקי המוכנים על משטח עם קצת קמח כדי שלא ידבקו.
עכשיו רק נשאר להרתיח מים, כשהמים רותחים, מוסיפים להם מלח ומביאים לרתיחה נוספת. אז זורקים את הניוקי פנימה (אל תזרקו באמת כי זה ישפריץ עליכם, תכניסו אותם עם הכף המחוררת של הפסטה) ומחכים שיצופו…תוך דקה-שתיים יצופו הראשונים, יש להוציא אותם עם הכף המחוררת ביחס אישי ואוהב, לא לשפוך עם המים למסננת.
הם ממש טעימים כמו שהם אבל גם וזורמים עם כל רוטב שתבחרו: בולונז, שמנת פטריות, חמאה עם מרווה או לימון, סתם קצת שמן זיתף עגבניות, רוזה, פסטו, בלי כלום, עם כלום- הכל הולך!
בתיאבון :)
