במעבר לדנמרק אחד מהאתגרים הגדולים ביותר שלי היה והינו שוק העבודה הדני וכמו שכבר ציינתי בחלק הקודם, זה אחד מהנושאים שאני הכי חושש לגעת בו בבלוג, לא בגלל שאני חושש להרתיע אנשים, אלא בגלל שזה נושא רגיש עבורי במיוחד.  למרות שאני עוד בעיצומו של הסיבוב השני, ולמרות כל ההבדלים (ויש הרבה כאלה!), תהליך חיפוש העבודה הוא עדיין מקור לחוסר ביטחון עצמי.

כמו בחלק הראשון, גם כאן אני צריך להרחיב קצת את הרקע שנתתי עם פרטים שרלוונטיים לפרק הנוכחי:

אני אדריכל בהכשרתי, אבל עם כל הטלאות שעברתי בסיבוב הראשון בדנמרק ויחד עם נסיונות טובים יותר או פחות בישראל אחרי שחזרנו, כבר כמה שנים שברור לי דבר אחד: מקצוע האדריכלות הוא לא בשבילי. אדריכלות נתפסת כמקצוע מאוד יצירתי ומעניין אבל בפועל יש בה גם הרבה דברים טכניים ובירוקרטיה. בעוד שהדברים הטכניים תמיד דיברו אלי והיו נקודת החוזק שלי, הבירוקרטיה הוציאה אותי מהכלים והוציאה לי את הרוח ממפרשי המקצוע. 

כבר כמה שנים טובות שאני שוקל את דרכי במקצוע ובודק אלטרנטיבות, חלקן קשורות יותר וחלקן פחות. כחלק מלקחי פרק א׳ אפילו הלכתי ללמוד במשך שנה קורס קונדיטוריה מקצועי כדי שתהיה לי חלופה למקרה שעוד פעם נעבור לחו״ל ואתקשה למצוא עבודה בתחום. קונדיטוריה זה אחלה תחביב עבורי, אבל לא בדיוק משהו שאשמח לעשות באופן מקצועי למרות שאני עדיין אוהב לאפות ואפילו ניסיתי את כוחי במכירת מאפים (בבקות) פה בקופנהגן לתקופה מסוימת (חכו חכו, יהיה גם פוסט על זה!).

ב-2019 החלטתי להעיז יותר לנסות ולשנות קצת את מסלול הקריירה שלי ועזבתי משרד אדריכלים מכובד לטובת עבודה בסטארט אפ ישראלי-אמריקאי שעסק תחום הבנייה. זה היה מספיק קרוב לאדריכלות כדי שאוכל להסתמך על הנסיון והידע שרכשתי מצד אחד, ומצד שני רחוק מספיק כדי להרגיש שעשיתי שינוי מהותי. עבדתי בחברה הזו עד שעברנו לדנמרק בקיץ 2023 ולמעשה, הייתי אמור להמשיך לעבוד מרחוק עם החברה אבל זה לא צלח. 

המחשבה שלי הייתה שאעבוד בזה מרחוק תוך כדי שאני מחפש עבודה בשוק המקומי וכשזה לא יצא לפעול, לקחתי את זה כסימן שאני צריך להתמקד בשוק המקומי ובחיפוש העבודה. אני חושב שבאיזשהו מובן ידעתי שלא אוכל לעשות את שני הדברים במקביל באופן ראוי, ובמבט לאחור הסתבר שצדקתי ושחיפוש העבודה, עם כל הספיחים שלו, הוא משרה מלאה בפני עצמה.

ישנה הבנה לפיה לוקח לזרים די הרבה זמן למצוא עבודה בשוק הדני וקל לחשוב שזה בגלל שאתה אולי לא מספיק חכם/מוכשר/דובר את השפה/ישראלי, אבל האמת פשוטה יותר. האמת היא שאתה פשוט לא דני ושוק העבודה לוקה במקרה חמור של ״נפוטיזם דני״. 

זה לא בלתי אפשרי למצוא עבודה בשוק המקומי ואני מכיר מספיק אנשים מוכשרים שהצליחו די בקלות, אבל זה פשוט הרבה יותר קשה לזרים. בסופו של דבר דנמרק היא מדינה קטנה יחסית ואנשים מכירים דרך רשת חברתית שנבנתה במשך שנים והם נותנים לה עדיפות. נשמע לכם מוכר?

לקח לי זמן להבין שזה קורה באופן טבעי גם בישראל ואולי אנחנו רוצים להאמין שאנחנו יותר פתוחים ומקבלים זרים, אבל אני לא משוכנע שזה אכן ככה. הסטארט אפ שבו עבדתי הוא דוגמה מושלמת.

כמה שנים לפני שעבדתי שם, עבדתי במשרד אדריכלים קטן שם עבדנו בשיתוף פעולה עם משרד אחר על איזה פרויקט. שם הכרתי את ת׳, אדריכלית מקסימה, ושמרנו על קשר די רופף בשנים שלאחר מכן באמצעות פייסבוק. אני הייתי עושה לייקים לפרסומים שלה על עבודות אדריכליות והיא עשתה לייקים לפוסטים שלי מקורס הקונדיטוריה.

כשחיפשתי לשנות קריירה, רצה הגורל והיא שיתפה מודעת דרושים שנשמעה לי מעניינת ופניתי אליה לקבל עוד פרטים. תגובתה המיידית הייתה: ״איזה כיף! תבוא לעבוד איתי ותעשה לי עוגות!״ משם הדרך למשרה הייתה קלה. היא הזמינה אותי לשיחה איתה במשרד, מה שבדיעבד התברר כראיון עבודה הפוך,, בו היא בכלל ניסתה לשכנע אותי למה כדאי לי לעבוד שם. מאוחר יותר גם התברר שבזכות ההמלצה שלה, הם דילגו על שאר שלבי הסינון וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לומר כן.

בקצה השני של הספקטרום, היתה לי חברה לעבודה שהגיעה מדרום אפריקה בעקבות אהבה וחלקה איתי כמה קשה היה לה בתור זרה להשתלב בשוק העבודה המקומי. בלי לדבר עברית ועם מעט מאוד קשרים, לקח לה הרבה זמן למצוא עבודה והתמזל מזלה שאצלנו היתה דרישה גבוהה מאוד לכישורים שלה.

לדעתי ״הנפוטיזם הדני״ מייצר מדרג מסוים, שבו הכישורים הם לא בהכרח במקום הגבוה ביותר בסולם הערכים. הם אולי יגידו שזה לא ככה, אבל דנים לרוב יעדיפו אנשים שהם מכירים, או שמישהו מחבריהם מכיר, או שהם מכירים את מקום לימודים, או דוברים שפה משותפת (בעדיפות לשפת המקום). ראיתי לא מעט מקרים שבהם אנשים מוכשרים וראוים מאוד (מהרבה בחינות, לא רק כישורים טכניים או נסיון) לא התקבלו למשרה מסוימת לטובת מועמד דני או חבר של חבר.

זה מעצבן מאוד ויכול להיות מאוד מתסכל אבל ההבנה הזו היא בדיוק מה שגם יכול לעזור לך להתמודד עם זה. לפעמים צריך להכיר את המערכת ואת הכללים שלה ולשחק לפי חוקי המשחק כדי שבסוף תנצח. לקח לי זמן להבין את זה ועוד קצת זמן לקבל את זה וזה עדיין לא קל. יש משהו מאוד מסתכל להיות בסיטואציה הזו וגם לשמוע אנשים שמתפלאים שעוד לא מצאת עבודה. יש בזה משהו שמעורר הרבה חוסר בטחון ותהיה על הערך העצמי שלך.

במקרה שלי אני גם מנסה לשנות קריירה וזה עוד יותר מקשה על התהליך. אני לא מעוניין להיות אדריכל יותר אבל גם לא יודע מה אני כן יכול לעשות עם הכישורים שיש לי, ועוד יותר מזה - איך אני מסביר את זה לדנים כשאני מחפש אצלם עבודה?

אני לא יודע אם יש לי את התשובות. נכון לכתיבת שורות אלו אני עובד במשרות חלקיות שנותנות לי אורך רוח, נסיון והכנסה. אני עובד במשרה חלקית בחנות בגדים של ישראלי לשעבר (קשרים רבותי, קשרים!) ובמקביל בעוד משרה חלקית בקהילה היהודית. זה לא פשוט ולפעמים מרגיש לי כמו צעד אחורה. לפעמים אני מרגיש כמו הקלישאה המוכרת של העלייה הרוסית בישראל - ״ברוסיה הייתי רופא, פה אני מנקה רחובות/קופאי בסופר/שומר בחניון״. אז לא, אני לא עובד באף אחד מהמקצועות הללו אבל עדיין איש משכיל עם ידע ונסיון וזה מאוד מתסכל שטרם הצלחתי למצוא משהו שתואם לכישורים שלי. 

הנוף מהמשרד שלי בקהילה היהודית:

מצד שני, העבודה בקהילה מרגישה לי כמו צעד בכיוון הנכון. היא מנצלת כישורים ונסיון שצברתי ומפתחת אצלי כישורים חדשים, כאלה שגיליתי לשמחתי מאז שעברנו לדנמרק. מרבית חיי הייתי טיפוס מאוד סגור יחסית עם מעט חברים והסיטואציה החדשה בדנמרק, יחד עם ההבנה שקשרים חברתיים יקדמו אותי גם בנושא העבודה, גרמה לי לפרוח מבחינה חברתית. 

יותר מזה, אפשר לומר שאת העבודה הזו קיבלתי בזכות זה שעשיתי הרבה דברים חדשים כחלק מחיפוש העבודה בדנמרק. בחרתי להתקרב לקהילה היהודית ולהתנדב בה, בחרתי ליצור קשרים עם ישראלים ויהודים דנים, בחרתי ללמוד את השפה (עוד עובד על זה) ובאופן כללי להיות חלק מהקהילה המקומית באופנים שמרגישים לי טוב, עוזרים לי ומאפשרים לי לתרום חזרה וזה חזר אלי עם הזדמנות פז - קרמה איז גוד! הייתי רוצה להגיד שזה הסוף אבל זה לא. אני עוד לא מרגיש לגמרי שהגעתי למנוחה ולנחלה, ואולי אני אפילו לא קרוב לזה אבל לפחות אני מרגיש שאני בדרך הנכונה.

ואולי הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת הוא שצריך לפתוח את הראש מחדש ולזנוח קונספציות שמכירים. דברים פה עובדים אחרת, אבל אולי לא לגמרי אחרת. אולי התמונה אחרת והמסגרת קצת שונה אבל ברגע שמבינים את זה, קל יותר לפעול בתוך המסגרת. לפעמים גם צריך לעשות דברים שפחות כיף לעשות כדי להשיג מטרות לטווח קצר יותר כמו לימוד שפה ויצירת קשרים.  עבורי העבודה בחנות ובקהילה הן בדיוק הדברים שעושים את זה. הן מספקות לי הכנסה (אורך רוח כלכלי), הזדמנות לתרגל את הדנית שלי ולהתפתח, ועוזרות לי ליצור קשרים שאין לדעת לאן יובילו!

הייתי צריך לשנות קצת את צורת ההסתכלות שלי על איך הדברים עובדים פה ולכייל מחדש את המצפן שלי אבל עכשיו אני מרגיש שיותר קל לי לנווט בדרך. בהרבה מובנים, למדתי לעבוד עם איך שהדברים נעשים פה ולא להלחם נגדם. זה בהחלט שיפר את המצב הכללי ועזר לי להגיע להיכן שאני היום, אבל אולי הדבר החשוב ביותר הוא שזה עוזר לי להתמודד תחושת חוסר הבטחון העצמי, להתמקד בהצלחות הקטנות (שהן לפעמים הכי חשובות!) ולהתקדם הלאה.