כיכר ישראל בקופנהגן – מרחב אורבני ומלא חיים

אם אתם מסתובבים במרכז קופנהגן, ליד תחנת Nørreport ושוק האוכל הפופולרי Torvehallerne, אולי תבחינו בכיכר גדולה, שקטה ומלאת חיים – Israels Plads. מדובר באחת הכיכרות האהובות בעיר, לא רק בזכות המיקום המרכזי שלה, אלא בעיקר בזכות האופן שבו היא עוצבה מחדש בשנים האחרונות. מה שהיה פעם מגרש חנייה אפרורי, הפך לאחד המרחבים הציבוריים המרעננים בעיר – כזה שמחבר בין קהילה, תרבות ואדריכלות חכמה.

הכיכר עברה תהליך שיקום ופיתוח מקיף על ידי משרד האדריכלים הדני COBE, שבחר להחזיר את המרחב הזה לתושבים – לא כמונומנט חגיגי, אלא כמרחב שימושי, פתוח, דמוקרטי ומעורר השראה. העיצוב משלב אלמנטים של ריצוף גאומטרי, עצים ירוקים, פינות מוצלות, מתקני ספורט ומשחק, ומרחבים פתוחים שבהם אפשר לתרגל יוגה, להיפגש עם חברים או פשוט לשבת עם קפה.

הקרבה לשוק TorvehallerneKBH, שהוא אחד ממרכזי האוכל האיכותיים בעיר, מוסיפה ערך מובהק – כי אין כמו לאכול מאפה טרי או גלידה איכותית, ואז להמשיך לשבת בכיכר וליהנות מאוויר פתוח ואווירה קהילתית. המקומיים משתמשים בכיכר לכל דבר – מהפסקות צהריים, דרך אימוני ריצה, ועד משחקים של ילדים אחרי הגן. זוהי לא רק נקודה על המפה – זו סצנה יומיומית.

מקום שמספר סיפור

שמה של הכיכר, Israels Plads, אינו מקרי. הוא נבחר כהוקרה לדנמרק על מעשיה בזמן מלחמת העולם השנייה, ובעיקר על חלקה בהצלת כ־7,200 יהודים שהוברחו משטחה לשוודיה בזמן הכיבוש הנאצי. לציון ההוקרה הזו, מוצבת בכיכר אבן זיכרון שהובאה מישראל בשנת 1975 – מחווה שקטה אך מרגשת, שנמצאת בפינה הדרום־מזרחית של הכיכר.

האבן – ככל הנראה עשויה מאבן אילת – נושאת את הכתובת:
"אבן זו מארץ הקודש הובאה כמתנה לעם הדני בשם ידידי דנמרק בישראל תשל"ה."
ומתחתיה מופיע הפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר" – ציטוט תמים לכאורה, אך כזה הנושא בתוכו הבטחה להמשכיות, תקווה והתחלה חדשה.

והנה פרט קטן אך משמעותי: עצם מיקומה המרכזי של הכיכר – בלב ליבה של קופנהגן – מדגיש עד כמה הזיקה היהודית־ישראלית־דנית נתפסת כחלק בלתי נפרד מהמרקם ההיסטורי והתרבותי של העיר. זו לא רק מחווה מהעבר, אלא קשר שנמשך גם היום.

 

מה הופך את Israels Plads לכזו הצלחה עירונית?

מעבר למשמעות ההיסטורית, הכיכר היא דוגמה מצוינת לפיתוח עירוני שמבוסס על שימוש אמיתי ולא רק על עיצוב. השטח פתוח ונגיש – אין בו גדרות, שערים או חומות, אלא חיבורים רכים בין חלקי העיר. יש בו תשתית לפעילויות גופניות, מפגשים חברתיים, משחקים של ילדים, וגם רגעים של שקט או הרהור.

המקום מעוצב כך שהוא משתנה עם השעות ועם העונות: בבוקר תפגשו בו רוכבי אופניים בדרכם לעבודה, בצהריים סטודנטים עם כריך ושמש, ובערב קבוצות ספורט, זוגות עם יין, או ילדים שמשחקים במתקנים הפתוחים.

לעיתים מתקיימים במקום גם אירועים קטנים, שווקים פתוחים, הופעות סולידיות או מיצגים מקומיים – אבל גם ביום רגיל ושקט, יש לכיכר הזאת את האיכויות של מרחב עירוני במיטבו: מרחב שנותן חזרה לעיר את הנשימה שלה.