החודש אנחנו מציינים שנתיים למסע ההוגה הזוגי שלנו בארצות הקור. אומרים ששלושים וחמש שנה יחד לא הולכים ברגל... אז זהו שהם דווקא כן הולכים והמון. כי בשנתיים הללו הזוגיות שלנו נבחנה על כל הבטיה, לבשה ופשטה צורה, צעדה קדימה, לפעמים גם קצת אחורה אבל בסופם של שנתיים אין מה לומר, היא בהחלט השתדרגה. מזוג ישראלי בורגני טיפוסי שעובד מבוקר עד ליל וחי מחופשה לחופשה הפכנו לזוג שהחופש נהיה לו לדרך חיים. ויחד איתו, שפה זוגית חדשה נולדה, פחות השרדותית. כזו שמאפשרת יותר כבוד הדדי, יותר הקשבה, יותר שימת לב לאיכות הביחד ולא רק לכמות שלה. כי כשכמות הזמן שנמצאים זו עם זה היא כבר לא מצרך נדרש כל כך, נולדות הזדמנויות חדשות להכיר אחד את השניה מעוד כמה זויות. כן. גם אחרי שלושים שנה.

לפני כשנה, כתבתי כאן כמה מילים על המושג הדני "הוגה" (Hygge) שמשמעותו חמימות, תחושה נעימה, ביחדנס ורווחה נפשית. כתבתי גם על היוולדו של "הוגה אחרי צבא", מסע שיוצאים אליו "אחרי" שכבר הספקנו אי אלו דברים בחיים, במטרה לגלות וללמוד את עצמינו שוב מחדש, בחמימות ונינוחות, מבלי למהר להספיק והכי חשוב, ביחד. 

מאז זרמו הרבה מים בים הבלטי והרבה שבילים נכבשו בדרך לביחדנס הפרטי שלנו. יש האומרים שלא טוב היות האדם לבדו, ויש שאומרים שהביחד הכי משמעותי בחיים הוא הביחד שלי עם עצמי. בין לבין יש ביחד זוגי, שלפעמים הוא גם מרגיש קצת לבד, מרוחק, מסתגר, פחות נוכח, פחות מתחשב. האמת נמצאת איפה שהוא באמצע. בין הלבד לביחד. במקום שבו אפשר לקחת מידי פעם גם קצת חופש אחד מהשנייה. ולהתגעגע. עבורי הכתיבה זה מקום כזה של חופש מהביחד הזוגי. מקום שהוא רק שלי. מקום שמאפשר לי להניח הרהורים ומחשבות ולהנות מזמן איכות אינטימי עם עצמי.

השבוע ציינו כמיטב המסורת היהודית את יום האהבה. ועל אף שאהבה זוגית אינה זקוקה ליום או חג משלה, זה נחמד שיש רגע אפשרות לעצור ולהרהר במשמעות שלה, רגע לפני שממשיכים במסע. תוך כדי הליכה בזוג על שפת אגם סלובני כחול, נזכרתי בעוד מושג דני-סקנדינבי, חבר של "הוגה" ושמו Frihed (חופש).

בתרבות הדנית, Frihed זה הרבה יותר מ"לעשות מה שרוצים". זו הזכות והיכולת של כל אדם לבחור כיצד לחיות את חייו, כל עוד הוא מכבד את חירותם של אחרים ונוטל אחראיות על בחירותיו.

המושג כולל כמה היבטים:

אוטונומיה אישית – לדוגמא: לבחור את בן או בת הזוג, אם להתחתן או לא, אם להביא ילדים, באיזו קריירה לעסוק ואיך לחיות.

עצמאות – כבר מגיל צעיר מעודדים ילדים להיות עצמאיים ולקבל החלטות בעצמם.

חופש מדעותיהם של אחרים – יש פחות לחץ חברתי להתאים את עצמך למסלול חיים מסוים.

איזון עם אחריות – החופש אינו נתפס כזכות בלתי מוגבלת, אלא כחופש המלווה באחריות כלפי הזולת והחברה.

מעניין לראות כיצד Frihed משתלב עם ערך דני נוסף, Fællesskab ("קהילתיות" או "תחושת שייכות"). בעיניים ישראליות, חופש ושייכות עשויים להיתפס לעיתים כערכים מתנגשים. בדנמרק יש שאיפה לראות אותם כמשלימים: כל אדם חופשי לבחור את דרכו, אך גם מצופה ממנו לתרום לחברה, לשתף פעולה ולהתחשב באחרים.

החופש לגור בבית הפוך 

זו אחת הסיבות לכך שבדנמרק ניתן לראות קבלה רחבה של בחירות חיים מגוונות כמו זוגיות ללא נישואים, משפחות "בונוס", החלפת קריירה בגיל מבוגר או איזון משמעותי בין עבודה לחיים פרטיים. לא משום שהחברה אדישה, אלא משום שהערך של Frihed מעניק לגיטימציה לכך שכל אדם יבחר את הדרך המתאימה לו.

בתרבות הדנית משפחה "בונוס" (Bonusfamilie) היא משפחה שנוצרה לאחר פרידה או גירושין, שבה אחד מבני הזוג או שניהם מביאים עמם ילדים ממערכת יחסים קודמת, וכל בני המשפחה יוצרים מסגרת משפחתית חדשה. בשונה מהמונח "משפחה חורגת", המושג משפחה "בונוס" אינו מגדיר את בני המשפחה על פי מה שחסר להם (היעדר קשר ביולוגי), אלא על פי התפיסה שהם מהווים תוספת חיובית למשפחה. המונח משקף תפיסה שלפיה משפחה אינה מוגדרת רק באמצעות קשרי דם, אלא גם באמצעות מחויבות, אכפתיות, אחריות ויחסים שנבנים לאורך הזמן. מבחינה חברתית, "משפחת בונוס" מדגישה שהפרידה בין ההורים אינה נתפסת כסוף המשפחה, אלא כיצירת מבנה משפחתי חדש, שבו יכולים להתפתח קשרים משמעותיים נוספים. אין בכך כדי לומר שהתהליך פשוט או נטול אתגרים, אלא שהוא נתפס כחלק לגיטימי ומקובל ממעגל החיים.

באופן כללי, שיעור הגירושין בדנמרק גבוה יותר מאשר בישראל, אם כי ההשוואה אינה פשוטה משום שמבנה המשפחה בשתי המדינות שונה מאוד.

בדנמרק גירושין נפוצים יותר, ואין כמעט סטיגמה סביבם. בנוסף, זוגות רבים כלל אינם מתחתנים אלא חיים יחד במשך שנים, וגם לאחר פרידה מקימים זוגיות חדשה ללא נישואים. בישראל שיעור הגירושין נמוך יותר בממוצע. בין היתר, יש שיעור גבוה יותר של נישואים דתיים, ובחלק מהקהילות קיימים גם לחצים חברתיים ודתיים שמפחיתים את שיעור הגירושין.

בנוסף, חשוב לזכור שהשוואת "שיעור הגירושין" לבדה עלולה להטעות. בדנמרק חלק גדול מהזוגות כלל לא נישא, ולכן פרידות רבות אינן נספרות כגירושין. למעשה, כ-24% מהזוגות בדנמרק חיים יחד ללא נישואים, לעומת שיעור נמוך בהרבה בישראל. יש חוקרים שטוענים שבתרבויות אינדיבידואליסטיות מאוד, שבהן הדגש הוא על סיפוק אישי, עשויה להיות פחות נכונות להתמודד עם תקופות קשות בזוגיות. מה שמעניין במיוחד בהקשר הדני הוא שהחברה לא רק מאפשרת "החלפת בן זוג", אלא גם פיתחה שפה ומבנים חברתיים שמאפשרים להמשיך ליצור קשרים משפחתיים חדשים. כלומר, במקום לראות פרידה כקריסה של המשפחה, היא לעיתים נתפסת כארגון מחדש שלה. למעשה, לדים שגדלים במשפחות "בונוס" אינם בהכרח נפגעים מעצם מבנה המשפחה. מה שמשפיע יותר הוא איכות היחסים והיציבות סביבם.

משפחת ברבורים

לסיום, אני מאחלת לכולנו שקצת מההוגה והחופש הסקנדינביים יהיו מנת חלקינו בשנה הקרובה. שנעניק לעצמינו רגעים של ביחדנס ורגעים של לבדנס במינונים הנכונים לנו, למשפחה ולסביבתינו.

והכי חשוב, שלא נפסיק לאהוב.