שטיח סקנדינבי
15 באוגוסט 2024
בוקר אור. אתמול אחרי שיטוט קצר ב market place מצאתי לי סוף סוף שטיח. כבר שבוע שאני מפנטזת על שטיח שיחמם קצת את האווירה הפושרת בדירתינו החדשה. פינטזתי על שטיח צבעוני שיכניס גם קצת אור ללב, אבל שטיח עם צבע ודנמרק לא ממש הולכים ביחד. והנה צץ לו השטיח הסקנדינבי של מרינה ואני התאהבתי בשקט שלו. מסתבר שמרינה עוברת דירה ונפרדת מהשטיח שליווה אותה במשך שנתיים בדירה קטנטנה באחת השכונות היפות במרכז העיר ((Frederiksberg. הוא אפילו עבר כביסה לכבודי ונראה כמו חדש. קיבלתי אותו מקופל ומריח טוב, מונח בשקית של איקאה.
לא בכדי בחרתי לפתוח את הבלוג השני בסיפור הקטן על רכישת השטיח הסקנדינבי הראשון שלי, שהתרחש כשבועיים לאחר שסיימנו להתמקם בדירת שלושה חדרים קטנה, בחלק הדרומי של העיר, אשר נחשב לאזור חדש ומתפתח (vestamager). הסיפור ממחיש עד כמה פריט שולי כמו שטיח שימח את ליבי באותה תקופה שבה כל מה שצבע את עולמי היה קשור ל"עניינים פונקציונליים", החל מקניה והרכבה של רהיטים, חיפוש מוצרים בסיסיים בסופר דני (כמו סילאן למשל) ועד לבירוקרטיות אינסופיות מול חברת התקשורת, הנהלת הבניין ועוד ועוד.
מי אמר הוגה (Hygge) ולא קיבל?
בחודש הראשון למעבר, האתגר הכי משמעותי היה להניח את פנטזיית ההוגה שלי בצד, ולהתמקד בכל כוחי בכל הדברים שאני שונאת לעשות אבל הם הכרחיים כדי לייצר לנו תשתית ראשונית של חיים בארץ זרה. אני זוכרת שכל ערב הייתי מנהלת עם עצמי מעין שיחת עידוד קטנה, חוזרת ומזכירה לעצמי העייפה שכל זה זמני ואוטוטו נגמר, שרק עוד כמה ימים וכל זה מאחורי ויהיה לי את כל הזמן שבעולם לעשות את ההוגה שחלמתי עליה במשך כמה חודשים.
לפני שאני ממשיכה לספר, אני חייבת רגע לעצור ולהסביר מה זה בעצם אומר "לעשות הוגה".
עבור הדנים, הוגה קשור בעיקר לתקופת החורף. בתקופה שבה קר וחשוך הדנים מבלים חלק גדול משעות הפנאי בבית עם בני משפחה וחברים קרובים. בדנמרק רוב הדירות הן בעלות חימום מרכזי, הרצפה עשויה מעץ, הקירות לבנים והריהוט מינימליסטי ופונקציונלי (תדמיינו דירה שלמה מרוהטת באיקאה). בנוסף לכך הדנים לא אוהבים תאורה חזקה, כך שגם כאשר חשוך בחוץ הם מעדיפים אורות רכים, תאורת אוירה. למעשה ברוב הדירות אין נקודות חשמל בתקרה, אלא רק בקירות, כך שמי שרוצה להתקין גוף תאורה גדול במרכז הסלון צריך למתוח חוט מאחד הקירות אל מרכז התקרה. זה כמובן לא מאוד אסתטי, ולכן ברוב הדירות יהיו מעט מאוד גופי תאורה שמספקים אור חזק במרכז החדר (כמו שנהוג בישראל). פעילויות דניות ברוח ההוגה לרוב כוללות שתיה של משקה חם, ארוחה לאור נרות, ולבישת פרטי לבוש נוחים וחמימים כמו סוודרים רכים, נעלי בית וגרבי צמר.
הדנים רואים בהוגה דרך חיים ואף פילוסופיה של הסתפקות במועט, רוגע, שלווה והנאה מדברים קטנים ויומיומיים. יש המאמינים שההוגה היא הגורם המרכזי להיותה של דנמרק גבוהה באופן עקבי במדדי שביעות רצון ואושר.
אחרי שהבנתם מה זה בעצם אומר "לעשות הוגה" אתם יכולים לדמיין עד כמה החודש הראשון שלי בדנמרק בכלל לא היה דומה לדבר הזה שהבטיחו לי שאני הולכת לעשות כאן. אבל זה בדיוק העניין. כי הוגה זה לא רק לשבת בנוחות על הכורסא ולשתות שוקו חם עם חברה. זה אולי נחמד לשעה-שעתיים, אולי גם ליותר מזה. אבל החיים עצמם הרבה יותר מורכבים. גם בדנמרק.
המסקנה שהגעתי אליה בסופו של החודש הראשון שלנו, היא שהוגה זה תהליך. הוגה נמצאת בפרטים הקטנים, בקפה של הבוקר, בקשר העין, בחיוך, בחיבוק. הוגה זה להיות בקשר עם עצמי ועם אחרים משמעותיים. לתת מקום לקושי ולדעת לבקש עזרה. הוגה זה גם לדעת לשמר עוגנים.
לסיום אני רוצה לשתף אתכם בפילוסופיית העוגנים שלי. תוך כדי כתיבה אני חושבת על זה שלא סתם הגיתי את המושג "עוגן" כאן בדנמרק, מדינה מוקפת מים ועמוסת אניות.
עוגנים הם הדברים הקטנים שעוזרים לנו לייצר תחושה של רצף של העצמי בזמן שהכל מסביב משתנה. זה יכול להיות חפץ, אדם מסוים, תחביב או אפילו טקס קטן שרגילים לעשות כל בוקר. מלבד יגאל בן זוגי, שמהווה עבורי עוגן משמעותי במעבר לדנמרק, כדי לא להרגיש שתחושת הרצף שלי תלויה רק בו, יצרתי לעצמי כאן עוד כמה עוגנים משמעותיים, כגון תרגול של יוגה וגאגא פעם בשבוע ואימון שחייה פעמיים בשבוע. למעשה בלי לגמרי להבין למה, התעקשתי למצוא להם זמן כבר בחודש הראשון שהיה עמוס במיוחד. בדיעבד אני יודעת שהם היו הדרך שלי להרגיש "קצת" הוגה בתוך כל הטירוף הזה. הם והשטיח הסקנדינבי.
רגע לפני שנפרדת, חשוב להתייחס לעוד נושא אחד קטן. אני יודעת שזה לא נשמע קשה במיוחד לעשות הוגה כשאין מסגרת חיצונית של עבודה (לפחות עבורי זה המצב, בשביל יגאל זה סיפור לגמרי אחר) וכשיש את כל הזמן בעולם "לכאורה" לשבת בבית ולהנות מהחיים בדנמרק. היום כשאני חושבת על המושג הוגה, אני מבינה כמה הוא קשור לשני מושגים חשובים אחרים: זמן וגבולות (אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).
