לפני הכל -

באחד מהפוסטים הראשונים שלי דיברתי על חשיבותה של קהילה ולמרות שכל שהזמן עובר והעבודה שלי מתפתחת האופן שבו אני עושה דברים משתנה, המהות נשארת אותו דבר - בלי קהילה קשה מאוד להגר. זהו נסיון שרכשתי בדם, יזע ודמעות אבל אני ארחיב ואומר שבחודשים האחרונים, ובמיוחד לאחר השביעי באוקטובר, אני חושב שבלי קהילה החיים עצמם יכולים להיות קשים מאוד.

כחלק מהתפקיד שלי בקהילה היהודית, אני מנסה ליצר קשרים עם ארגונים וקהילות שיכולים להביא ידע ומשאבים שיעזרו לי בתפקיד שלי ועם הרצון שלי לאפשר את קיומה של קהילה חזקה בדנמרק. בזכות המאמצים האלו, זכיתי להכיר ארגונים שלא שמעתי עליהם קודם ולהכיר אנשים מקסימים שבאמת רוצים לעזור. ככה מצאתי את עצמי מוזמן לשני כנסים שונים ששניהם עוסקים בנושא קהילות ישראליות באירופה והחיבור שלהן עם הקהילות היהודיות.

הפוסט הזה והבא אחריו הוא יומן מסע, אולי קצת מבולגן ונא, אבל התרשמות כנה מהחוויה הזו ושיתוף שלי אתכם, הקוראים, בחוויה המיוחדת הזו ובלבטים שעולים ממנה.

04:50 - בוקר ראשון, בשדה התעופה
למה אני עושה את זה לעצמי? זו השאלה שעולה לי בראש כשאני חוצה את הרחוב אל תחנת המטרו בדרכי לשדה התעופה. אתמול היה פסטיבל דיסטורשן בנורברו והרחוב עוד מטונף. יש להם עוד שעה לפחות לנקות, לפני שהרחוב מתעורר לחיים אבל אני כבר לא אהיה פה. אני כבר בדרך לשדה התעופה לכנס בנושא קהילות ישראליות באירופה בבודפשט ומשם ממשיך לכנס שני, באותו נושא, בברלין.
כשהתחלתי לעבוד בקהילה היהודית, היה ברור לכולם שתשע שעות שבועיות זה פשוט לא מספיק אבל זה יותר טוב מכלום. אחת המשימות שלקחת על עצמי היא לגייס עוד משאבים, בין אם זה ידע או כסף, שיעזרו לי לפתח את הקהילה הישראלית בדנמרק ואת החיבור שלה עם הקהילה היהודית.
ככה מצאתי את עצמי מנהל שיחות עם אנשים וארגונים שבחיים לא ציפיתי לדבר איתם, מספר על עצמי, על החוויות שלי בתור ישראלי בדנמרק ועל הקהילה ההולכת וגדלה. זוהי חוויה מוזרה עבורי. אני מרגיש שאני מייצג קהילה מסוימת ועושה דברים למענה, למרות שאני לא מכיר את כולם ואף אחד לא באמת בחר בי לייצג אותו. התחלתי בתור מתנדב בקהילה היהודית ובסוף נשכרתי על ידה לעזור לפתח את הקשר עם הישראלים אבל זה לא אומר שאני בהכרח מייצג את כל הישראלים בדנמרק. במובן מסוים זה גורם לי לתהות - האם אני באמת האדם הנכון למשימה?

אז למה אני עושה את זה לעצמי? כי כבר הבנתי שאני (או כל מישהו אחר לצורך העניין) בחיים לא אצליח לייצג את כולם. ככה זה בחברה פלורליסטית, יש מקום להרבה דעות ומחשבות ולא תמיד אפשר להכיל את כולם תחת מטריה אחת שתגן על כולם מפני הגשם.

מצד שני, אני חושב שמה שנותן לי כוח והצדקה זו העשייה. מספיק פעמים שמעתי אנשים מדברים על מה שכדאי וצריך לעשות ומעט מידי פעמים ראיתי עשייה של ממש. אני לא יודע אם מה שאני עושה הוא בהכרח הדבר הנכון ולפעמים זה בהחלט לא מרגיש מספיק, אבל לפחות אני מנסה. וזה כבר משהו, לא?

18:48 - ערב ראשון, בחדר המלון
אחרי יום ארוך (שעוד לא נגמר) ומקלחת מרעננת לקראת קבלת שבת, יש לי קצת זמן לנסות ולעכל את היום הזה. זה מפגש עם הרבה ישראלים מקהילות מרחבי כל אירופה שכולם מתמודדים עם שאלות וסוגיות דומות לשלי, גם אם הזווית שלהם קצת אחרת. חלק מהמשתתפים עובדים בארגונים ישראליים עצמאים וחלק בשיתוף כזה או אחר עם הקהילה המקומית, חלק רק בתחילת דרכם וחלק כבר מובילים התארגנות ממוסדת ויש הרבה מה ללמוד מכל אחד ואחת.

באחת הסדנאות שעשינו היום נאמר משפט שקצת יושב לי בראש - ״חיבורים זה גם האתגר הגדול ביותר וגם הפתרון.״ זה אולי ישמע טריוויאלי לחלק מהקוראים אבל אצלי זה ממש לא. העבודה שלי בקהילה היהודית הרי עוסקת בחיבור בין הקהילה היהודית והקהילה הישראלית ואני נתקל לא מעט בשאלות כמו איך מחברים ואם בכלל צריך. הרבה פעמים אני מרגיש שאנשים מפחדים מהחיבור עם מישהו אחר שהוא גם קצת שונה. אני חווה לא מעט פרנויה לפעמים כי אנשים מפחדים שלחבר מישהו חדש יבוא על חשבון מה שכבר יש להם וזה לא צריך להיות ככה. אבל איך מחברים ומוסיפים לקהילה תוך כדי ששומרים על המקום של כל אחד ואחת בתוכה? ואיך יוצרים שלם שהוא גדול מסך חלקיו?

23:11 - לילה ראשון, בחדר המלון
אחרי קבלת שבת מאתגרת, ארוחת ערב שהרגישה כמו חתונה ישראלית בשנות התשעים, ופעילות חברתית נוספת אני יושב על המיטה ועובר על הרשימות ֶשלי שוב. זה עוזר לי לעכל את הדברים ומכין אותי לקראת יום המחרת.

אני חושב על עוד דבר שנאמר היום, שקצת ערער לי את הבטחון במה שאני עושה בקהילה היהודית והוא מתייחס לארגון והפעלה של מתנדבים. באחת ההרצאות שעסקו בחיבורים בקהילה דברו על התנדבות. הדוברת הציעה זווית ראיה אחרת על התנדבות ועל ארגון מתנדבים שלא חשבתי עליה. עבורי התנדבות היא חלק מהקהילה והיא דורשת מידה מסוימת של מחויבות ליצור ולפעול.  משום כך, היא גם דורשת כלים ומסגרת שלפעמים יכולים להיות הפוכים לרעיון המקורי. עבור רבים התנדבות היא משהו שאני עושה מרצוני החופשי כשמתאים לי אבל הרבה מנסיוני, הרבה פעמים ללא מסגרת וכלים אנשים חווים מיצוי מהיר ומאבדים מומנטום. 

הדוברת הציגה תפיסה קצת אחרת. לדבריה המושג התנדבות לקוח מעולם נותני השירות. הוא בעצם מנציח את התפיסה של המוסד הקהילתי כשירות והמתנדבים שפועלים בו כנותני שירות וזה נוגד את המהות של קהילה. לשיטתה, קהילה אמיתית היא לא הארגון עצמו ואין לה מטרות מלבד להיות קהילה.
יש במחשבה הזו מספיק כדי לערער לי את הבטחון בחלק של התפקיד שלי שעוסק בהקמת קבוצת מתנדבים ובהובלה שלה. האם זה לא מחזק את התפיסה של הקהילה כנותנת שירות ובעצם חוטא למטרה? מצד שני, אני מאוד שמח על הגישה שבחרתי לקחת על עצמי בעניין כמי שתפקידו לעזור לאנשים ולכוון אותם להגשים את היוזמות שלהם. אולי בעצם לא צריכה להיות קבוצת מתנדבים מובחנת ומוגדרת כמו שהתחלתי. אולי בעצם התפקיד שלי צריך להיות זה של facilitator לכל מי שרוצה לעשות משהו שיתרום להוויה הקהילתית, בין אם הוא יהודי-דני או ישראלי, חבר בקהילה היהודית או לא…

22:30 - לילה שני, בחדר המלון
אחרי עוד יום אינטנסיבי. מסוג הימים שאתה מסיים עם תחושה של עומס יתר על המוח אבל בצורה חיובית. יש הרבה דברים לחשוב עליהם ולעכל ולא מעט דברים גורמים לי לתהות על מהות התפקיד שלי בקהילה היהודית ועל הקהילה הישראלית.

בצהרי היום, בשעה הנהדרת של אחרי ארוחת הצהרים כשכולם מלאים וישנוניים, היה הפאנל שבו השתתפתי תחת הכותרת ״מתמזגים ובונים: יוצרים בית משותף״. היינו ארבעה ישראלים בפאנל, שכל אחד עוסק בדרכו בחיבור עם הקהילה המקומית. מכולם, אני היחיד שמועסק (גם אם רק 9 שעות שבועיות) על ידי הקהילה המקומית בתפקיד שמהותו חיבור עם הישראלים. הקרובה ביותר אלי היא ישראלית שמועסקת בקהילה הליברלית באמסטרדם בתור מתאמת אירועים, שלקחה על עצמה תפקיד נוסף לחבר את הישראלים לקהילה שלה. כל אחד ואחת מאיתנו סיפר על הרקע שלו, התפקיד, האתגרים וההזדמנויות והיה מעניין לראות שלמרות שהמקומות והאנשים שונים, החוויות די דומות.
בכל מקום יש מתחים עם הקהילה המקומית הסגורה והמקובעת, בכל מקום יש פערי שפה, תרבות ותקשורת ובכל זאת, בכל מקום יש גם סיפורי הצלחה קטנים והבנה שזהו תהליך מתמשך שלוקח זמן ואנרגיה.
עבורי, הכנס הזה הוא מקור לקשרים וחילופי ידע שאני מקווה לנצל לטובת הקהילה שלי אבל הוא גם היה מאתגר ברמה האישית. קשה לי מאוד עם הטייטל ״מוביל קהילה״. עד הסיבוב הנוכחי בדנמרק לא הרגשתי וחוויתי את עצמי בתור איש קהילתי ולמרות שהופתעתי לגלות שזה עושה לי טוב ושאני גם לא רע בזה, יש עוד אי נוחות עם המחשבה על עצמי כאישיות קהילתית. 

אני לא יודע אם אני יכול (או רוצה) לקבל החלטות ולהוביל אנשים שלא בחרו בי לתפקיד. מצד אחד, הגעתי לאן שאני היום כי שמתי את עצמי שם, באתי לעשות ולעזור והוכחתי שיש לי כלים ויכולות ומצד שני, האם החיבור עם הקהילה היהודית הוא נכון?

אחת המשתתפות בכנס תיארה את החיבור בין הקהילות היהודיות והישראליות כגשר, אבל לא סתם גשר. זהו גשר שבו הישראלים הם גדה אחת והמקומיים הם גדה שניה והגשר בניהם הוא גשר נפתח, כזה שמאפשר לספינות לעבור מתחתיו. זה לא מספיק לפתוח צד אחד או אפילו את שניהם, אלא אם הם נפתחים בסנכרון ומתחברים באותו המקום והזמן. 

לא מעט מהדוברים המקצועיים דיברו בהקשר הזה, על הצורך לייצר קהילה ישראלית עצמאית ופעילה. קהילה שתהיה חזקה מספיק לבוא לחיבור הזה מעמדה שווה ואני לא בהכרח משוכנע שזה המצב שיש לנו בדנמרק היום.

יש לנו קהילה שהיא ברובה קהילה ״אין-ליין״, כזו שחיה ובועטת בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ השונות ומחולקת לקבוצות קטנות יותר, וזה לא דבר רע בהכרח. השאלה היא כמה מהקשרים האלה נותרים שם, במרחב הוירטואלי וכמה מהם יוצאים החוצה אל העולם האמיתי. דווקא בהקשר הזה הקהילה היהודית היא אמצעי ליצר גם את המקום הפיזי הזה, אבל האם אנחנו נבוא לשם מעמדה של שוויון או שאנחנו נתונים לחסדיהם?

הכנס הזה עסק במידה רבה מאוד גם ביחס לדת ולתרבות הדתית שמאפיינת את הקהילות היהודיות המקומיות ובהתאמות שמהגרים ישראלים צריכים לעשות. ומעל הכל שאלה אחת שאין לי עליה כרגע תשובה. איזה מצב אנחנו מבקשים? האם מדובר בהטעמה של קבוצה אחת בשניה, תרכובת שמייצרת משהו חדש לגמרי ואולי תערובת של שתי הקבוצות, כזאת ששומרת על מרכיבים בזהות האינדיבידואלית של כל קבוצה, בזמן שהיא עושה מהם סלט?

זוהי שאלה גדולה שאני לא משוכנע שאוכל לענות עליה לבד. אבל אני משוכנע שרק כשתהיה לה תשובה, נדע מה הדרך הנכונה להתקדם הלאה.

08:09 - בוקר שלישי, בשדה התעופה של בודפשט
הכנס הראשון תם, לפחות עבורי. בעוד שעבור רוב המשתתפים הכנס ממשיך עד שעות אחר הצהרים, אני כבר בדרכי לכנס הבא בברלין. באופן מאוד ישראלי, אגיע באיחור לכנס אבל לפחות הודעתי מראש.
מעניין אותי לראות האם נקודות המבט יהיו שונות. הכנס הראשון אורגן על ידי אירגונים ישראלים ועסק מאוד בזווית הישראלית והתמקד ביצירת קהילה ישראלית חזקה לצד הקהילה היהודית. הדיאלוג עסק לא מעט בהתאמות שישראלים צריכים לעשות ביחס להגירה לאירופה אבל גם במהות של קהילה ואיך בונים אותה.

הכנס השני מאורגן על ידי אירגונים יהודים, ומעניין אותי לראות אם הפרספקטיבה תהיה שונה. לכנס הזה מצטרף אלי סגן ראשת הקהילה היהודית, יפה ( Jeppe Kristoffer Sevel-Lilholt) ושנינו ביחד נייצג את הקהילה היהודית בדנמרק ואת העבודה החשובה שרק התחלנו לעשות…