הספסל הגבוה וסודות הקיימות: כך ממנפת קופנהגן את סכנת ההצפות כדי לבנות עיר כחולה-ירוקה

כולנו מכירים אותו, הספסל עם הרגליים הגבוהות בOfelia Plads על גדות התעלה והתאום שלו היושב על האגמים בנורברו, ספסל רחוב דני רגיל, אך מוגבה על רגליים ארוכות במיוחד, שתיירים עומדים בתור כדי להצליח לטפס ולהצטלם עליו עם חיוך גדול ומנצח. 
למרות הפיכתו לאטרקציה תיירותית חמודה, הספסל הוא למעשה קריאת השכמה ויזואלית מעוררת פלצות: הריצוף שמתחתיו מסמן את קו המים העתידי. הרגליים, שגובהן עומד על כמטר, ממחישות בדיוק את גובה פני הים הצפוי בעיר עד שנת 2100. הרשויות הציבו אותו כדי להזכיר לתושבים: הצפות יהפכו לחלק מחיי היומיום שלנו, אלא אם נפעל עכשיו.

הספסל הזה מייצג את החשש הגדול ביותר של קופנהגן: האיום הכפול של עליית מפלס הים וגשמי זעף קיצוניים (Cloudbursts). שיא החרדה הגיע ב-2011, כאשר גשם זלעפות חסר תקדים הציף את העיר וגרם נזקים של מיליארדי קרונות. קופנהגן, שהבינה כי מערכת הביוב שלה (בת למעלה מ-100 שנה) אינה רלוונטית עוד, נדרשה לאמץ פתרון קיצוני וחכם.

התשובה לכך היא "עיר ספוג" (Svampestad), מהפכה תכנונית שנועדה לאפשר לבירה הדנית לספוג, לאחסן ולנהל עודפי מים במקום להיכנע להם.

הספסל באופליה פלאדס: פוטו-אופ משפחתי שהוא גם תזכורת מפחידה

האיום הקיומי: קרחונים ושיטפונות שהופכים לשגרה

החשש הדני אינו היפותטי, הוא קשור ישירות לגורלם של הקרחונים הרחוקים של גרינלנד ואנטארקטיקה. הפשרת גושי הקרח הענקיים היא הגורם המרכזי לעלייה במפלס הים הכללי. ההערכות המדעיות הנוכחיות מצביעות על כך שקופנהגן עלולה לחוות עלייה של כמעט מטר (מעל 100 ס"מ) עד שנת 2100 בתרחישים של פליטה גבוהה.

אך הסכנה הגדולה יותר היא התדירות: בשל העלייה בטמפרטורה, אירועי הגשם הופכים לפתע וקיצוניים יותר. לפי הערכות, שיטפון הסופה ההיסטורי (שכונה "אירוע של 100 שנה") עלול להפוך לאירוע שחוזר על עצמו אחת ל-1 עד 5 שנים בלבד עד סוף המאה. זהו שינוי דרמטי שמחייב תכנון מחדש של חיי העיר כולה.

הפילוסופיה המנחה: הפיכת האיום לנכס

קונספט "עיר ספוג", שפותח במקור בסין, הפך למניפסט התכנוני של דנמרק. החוט השני המוביל את קופנהגן הוא היכולת להפוך כל צורך אקלימי לנכס עירוני. במקום לבזבז מיליארדי קרונות על קווי ביוב תת-קרקעיים, העיר אימצה פילוסופיה של פתרונות ירוקים (Blue-Green) שנותנים ערך מוסף לקהילה.

מהי בעצם "עיר ספוג" ואיך היא נראית?

"עיר ספוג" נראית כמו כל עיר אירופאית, אך מתחת לפני השטח (ובעצם מעליו) היא פועלת אחרת. במקום שהמים יזרמו במהירות אל הים או אל מערכת הביוב הקורסת, הם נשמרים, מנוקזים ומטוהרים בתוך העיר עצמה. כל פרויקט הסתגלות חייב לשפר את איכות החיים, להגביר את הפנאי ואת הטבע באותה שכונה, וליצור:

• גינות גשם (Rain Gardens): שטחים ירוקים מעוצבים ונמוכים המאפשרים למים להיספג באיטיות דרך צמחייה טבעית לפני שהם מגיעים למערכת הניקוז.

• כיכרות משחק מושקעות (Sunken Plazas): כיכרות ופארקים המעוצבים עם שיפועים מחושבים, כך שבימים יבשים הם משמשים למשחק, ובעת גשם קיצוני הם הופכים למאגרי מים זמניים ומבוקרים.

• ריצוף מחלחל: שימוש באריחים ומשטחים מיוחדים המאפשרים למים לחדור ישירות לקרקע תחתיהם.

דוגמאות בולטות: חדשנות בבנייה שאפשר לראות בסיור בעיר

התוכנית האקלימית של קופנהגן (Skybrudsplanen) היא אחת הגדולות בעולם, והיא משנה את פני המרחב הציבורי:

1. רובע האקלים Østerbro (Klimakvarteret): זוהי השכונה הראשונה שהוגדרה כ"שכונה עמידה לאקלים". כאן, התכנון עמוק ומקיף: כבישי גשם (Cloudburst Roads) נבנו עם שוליים גבוהים יותר ומשטח מחלחל, והם פועלים כמעין תעלות פתוחות, המנתבות את מי הגשם הרחק מבנייני מגורים אל אזורי אגירה ייעודיים, במקום אל מערכת הביוב. היעד הוא לנהל 30% ממי הגשם היומיומי באופן מקומי.

2. Enghaveparken: פארק זה ב-Vesterbro שופץ כולו כך שיהיה פארק-מגנן ביום יום. הוא עוצב עם סוללות וגבהים שונים, והוא מסוגל להכיל באופן זמני עד 24,000 מטר מעוקב של מי גשמים. מגרש הכדורגל והמדשאות מעוצבים כמעין אגנים שיכולים להפוך לאגמים זמניים, בקיבולת של כשמונה בריכות אולימפיות.

3. חצרות ירוקות עתידיות (Future Green Courtyards): מעבר לפארקים הגדולים, המהפכה האמיתית מתרחשת במרחב הפרטי והמשותף של התושבים. תחת הפרויקט "Fremtidens Grønne Gårde", הופכים מרחבי חצרות הבתים המשותפים, במיוחד בשכונות הצפופות כמו Østerbro, Sydhavnen וVesterbro, משטחי בטון אטומים לנוה מדבר ירוקים ומתפקדים. המיקוד הוא על הפיכת כל חצר פנימית, למשל ברחובות כמו Askøgade או Straussvej, למערכת ניקוז זעירה. המערכות הללו משתמשות בגינות ייעודיות, בשקעים ובמשטחים מחלחלים כדי לאסוף את המים מהגגות והרחבות, ובכך הן מקטינות משמעותית את העומס על מערכת הביוב העירונית. כך, הדיירים זוכים לחצר יפה יותר, בזמן שהבניין מוגן מפני הצפה. זו הוכחה לכך שפתרונות אקלים אינם רק הנדסה גדולה, אלא גם עיצוב קהילתי חכם.
   
   

   

    

מעבר לגבול: אמסטרדם והשכנות הנורדיות

האתגרים של הצפות ועליית מפלס הים אינם ייחודיים לקופנהגן. מדינות אחרות, ובמיוחד אזורי שפלה, מפתחות פתרונות משלהן:

אמסטרדם: עיר שחיה עם המים

כמו קופנהגן, גם בירת הולנד היא עיר שטוחה הנתונה לאיום המים. אך הגישה ההולנדית, המבוססת על מאות שנים של מלחמה בים, שונה במקצת:

• Polderdak (גג הפולדר): המצאה הולנדית ייחודית, אלו הם גגות ירוקים שמשמשים גם כמשטחי אחסון מים יעילים. הם מוקפים בסוללה קטנה (סכר) עם שסתום מרוחק שמאפשר לשלוט על קצב ניקוז המים. כך, המים נשמרים על גג הבניין עצמו, מקלים משמעותית על העומס ברחובות.

• כיכרות מים (Water Squares): במסגרת תוכנית "Amsterdam Rainproof", הוגדרו כיכרות ציבוריות מרובות שימוש שיכולות לשמש כאגני אגירה זמניים בעת גשם, בדומה לשיטה הדנית. ביום יום, הכיכרות הללו הן מגרשי ספורט או משטחי משחק, ורק בעת הצפה הן מתמלאות במי גשם.

• שיטת שלושת השלבים: הגישה ההולנדית מונחית על ידי עיקרון: ללכוד (Capture), לאחסן (Store) ולנקז (Drain) – בסדר הזה. המטרה היא להחזיק את מי הגשם באזור הנפילה שלו כמה שיותר זמן, ורק כשהאגירה בלתי אפשרית, מתחילים לנקז את העודפים.

השכנים הסקנדינביים

• שטוקהולם, שוודיה: הגישה השוודית מתמקדת במיגון תשתיות קריטיות סביב אגם Mälaren. הפרויקט המרכזי הוא Slussen המשופץ, הכולל תעלות חדשות המגדילות את יכולת הניקוז של מי האגם אל הים הבלטי, ובכך מגינות על העיר העתיקה ועל מערכת מי השתייה.

• אוסלו, נורווגיה: אוסלו שמה דגש חזק על "מבנים ספוגיים ירוקים" (Green Sponge Buildings). הפרויקטים הנורווגיים משלבים קירות ירוקים וגגות ירוקים בבניינים חדשים כדי לאגור מי גשמים במקור, להקל על מערכות הביוב, ולשפר את המגוון הביולוגי והאסתטיקה העירונית.

קופנהגן ואחיותיה הסקנדינביות, ואף אמסטרדם, מוכיחות שוב שמענה לאתגרים סביבתיים יכול להשתלב באופן מושלם עם שיפור איכות החיים האורבניים. הגישה המאוחדת שלהן היא לעבוד עם הטבע ולא נגדו, כדי ליצור ערים בטוחות, יפות ומוכנות לעתיד.