מאמר של אינה רוזן, ראשת הקהילה היהודית בדנמרק לציון 80 שנים לשיחרור אירופה מהכובש הנאצי.

אנו מביאות מאמר דעה של אינה רוזן, ראשת הקהילה היהודית בדנמרק שפורסם ב- Berlingske ב- 9/5/2025 לציון 80 שנים לשחרור אירופה מהכובש הנאצי.
תרגום: עפר בר-לב.

התרבות והמנטליות הדנית שיחקו תפקיד מיוחד כאשר, לפני 80 שנה, הדנים קיבלו את פני בני ארצם היהודים הביתה.

אינה רוזן

״הם הרי אזרחים פה במדינה״ כך קראה דמותה של מוד וארנס (Maude Varnæs) בסדרה מטאדור (Matador), כאשר רואה החשבון, מר סטיין נאלץ לברוח בגלל שהוא יהודי. דמותו של דניאל סקיירן (Daniel Skjern) הוסיפה - ״יהודי? אף אחד בקורסבק (Korsbæk) כלל לא חשב על כך.״

הסצינה הקטנה הזו מכילה משהו גדול. היא עוסקת בשייכות. בלהיות חלק מהקהילה, לא בגלל הרקע שלך, אלא בגלל האמון והאזרחות שקושרים אותנו יחדיו.

השנה אנחנו מציינים 80 שנה לשחרור דנמרק ו-80 שנה לשיבתם של יהודי דנמרק ששרדו את מחנה הריכוז טרזינשטט. עבור הקהילה היהודית בדנמרק, זה יותר מיום זיכרון לאומי. זוהי תזכורת למשהו ייחודי: רוב השורדים מקרב יהודי דנמרק יכלו לחזור הביתה - הביתה לדנמרק, הביתה לחיים. לחזור הביתה בשביל להיות חלק מבנייתה מחדש של ארץ שחיכתה לשובם הביתה. והשיבה הביתה לא הייתה נטולת קשיים. רבים חזרו הביתה ללא כסף, עבודה או מגורים ועם צלקות בנשמה  בשל אובדן של קרובי משפחה וחברים.

אך עבור רבים אחרים מיהודי אירופה השיבה הביתה כלל לא התקבלה על הדעת. בפני אלו ששרדו את רצח העם הברברי והבלתי נתפס של יהודים שבוצע על ידי הנאצים בצורה אפקטיבית ומתועשת, עמדה הידיעה הבלתי מעורערת שהחברה שלהם הפנתה להם גב בשעתם הקשה. בתיהם נבזזו על ידי שכניהם ובני ארצם היו שותפים לדבר עבירה או פעילים במישרין בציד בני העם היהודי.

בדנמרק הסיפור היה אחר. הממשלה ובית המלוכה שמרו על איזון עדין ביחס לכוחות הכובשים, איזו שההיסטוריונים ידונו בו עוד שנים קדימה. אך נראה שלמדיניות הזו קדמה הדרישה שהיהודים ינצלו. יהודי דנמרק נתקלו לרוב ברמה גבוהה של תמיכה מצד העם הדני ובתדהמה על ציד היהודים. כשהגירוש הפך מאיום למציאות, העם הדני לא עמד מנגד. חלקם אפילו סיכנו את חייהם להציל את בני ארצם היהודים.

מבצע הצלה ייחודי
באוקטובר 1943 הוציאו הדנים לפועל מבצע הצלה ייחודי במינו - כ-7000 יהודים-דנים הוברחו לחוף מבטחים בשבדיה. המבצע התאפשר בגלל שאלפי דנים בחרו לפעול במהירות ובחוסר אנוכיות.  לא היה זה ארגון הצלה ממשלתי, אלא רצון עממי לעשות את הדבר הנכון.

על אף המאמצים, 472 יהודי דנמרק נתפסו וגורשו לטרזינשטט אך גם כאן היו מאמצי הדנים בעלי השפעה מכרעת. שירותי המדינה הדנית וארגונים חברתיים ארגנו סיוע חירום והתעקשו לשמור על הקשר עם אזרחיהם המגורשים. מאחורי גדר התיל, הסיוע הזה היווה את ההבדל בין חיים ומוות, ושלח מסר ברור - לא נשכחתם. אולם 53 איבדו את חייהם, אובדן כואב באמצעו של מה שהיה מבצע הצלה ייחודי.

באותו הזמן, עבדו הרשויות הדניות כדי להבטיח שהיהודים שהוברחו לשבדיה יוכלו לחזור הביתה אחרי המלחמה. עיריית קופנהגן למשל, שילמה בעבור שכר הדירה של כמה מהדירות שהיהודים נאלצו לנטוש עדי שיעבדו פנויות ומוכנות עבורם עם שובם הביתה.
המאמץ הזה היווה חלק חשוב מהמאמצים לתת לשבים הביתה הזדמנות להשיב לעצמם את דריסת הרגל בדנמרק, והוא היווה אישור ברור שהיהודים הדנים הם בדיוק זה - דנים שגלות נכפתה עליהם.

המעמד הדני המיוחד הזה לא היה מקרי. התרבות הדנית מאופיינת במתינות, מעשיות ואמון גבוה בין אזרחים, אמון שנבנה ע״י הבנה משותפת של אזרחות, אחריות ואהבת המולדת הדנית. 

מקורה של האנטישמיות השנואה לחלוטין אינו מושרש בדנמרק באותו אופן שהוא התקיים בחלקים גדולים של אירופה. היהודים הדנים היו משולבים בחברה וכשהאיום הגיע, הם נתפסו כבני הארץ ולא כזרים.

עבור יהודי דנמרק, הרצון להשתייך ניכר מזה דורות. להיות יהודים-דנים זו לא סתירה, להפך. במשך 400 שנה לקחנו חלק פעיל בחברה, תרמנו ובנינו אותה יחדיו. אנחנו חלק מההיסטוריה של דנמרק ודנמרק היא חלק מההיסטוריה שלנו. זה לא עוסק בויתור על האמונה שלנו או על התרבות, אלא על לחיות חיים יהודים כחלק טבעי מהדניות. קחו למשל את תרבות האוכל: אצל הקצב היהודי תוכלו למצוא גרסאות כשרות למאכלים דנים מיוחדים כמו נקניקיות (Rullepølse) או כבד קצוץ (Leverpostej) והלחמניות העגולות אצל האופה מכוסות בירקס (פרג, Birkes) שמקורן במילה היהודית ״ברכה״.

בראשית המאה ה-19 ייסד מנדל לוין נתנזון (Mendel Leving Nathanson) את בית הספר היהודי, קרולינסקולן. נתנזון ביקש להבטיח שילדים יהודים יקבלו השכלה מוצקה וידע בסיסי והכי חשוב, ילמדו דנית בכדי שיוכלו להתנהל בחברה. זה כלל לא נועד להסיר את זהותם היהודית, אלא לתת להם את התנאים הבסיסיים כדי לקחת חלק אקטיבי בחברה כדנים ויהודים. קרולינסקולן קיים גם היום וממשיך לבנות על מורשת זו - לשלב חינוך יהודי עם אזרחות דנית.

כשהקהילה היהודית בדנמרק מציינת 80 שנה לשחרור דנמרק, היא עושה זאת בהכרת תודה. הכרת תודה על הדנים הרבים שפעלו באותה תקופה, על שירותי המדינה והרשויות שסירבו לזנוח את בני ארצם היהודים, על האזרחים שאפשרו לשוב לדנמרק ולבנות את החיים מחדש, על רוב הדנים, שגם היום רואים בנו דנים עם רקע יהודי, על החברה הדנית, שגם היום, לאורך כל רוחב הקשת הפוליטית, עומדת מאחורי חיים דנים-יהודים.

ציון זה כולל בתוכו גם חובה. בזמן שבו האנטישמיות שוב מראה את פניה המכוערים, בדנמרק ובעולם שסביבנו, חייבים כולנו בדנמרק לשמור על ערכי הליבה שהצילו חיים בתקופה ההיא.

כשאנחנו פוגשים זה בזה עם אמון, פתיחות וכבוד הדדי, כשאנחנו נותנים מקום לחיים היהודים לחיות בחופשיות ובטבעיות בדנמרק, אנחנו לא רק מגינים על מיעוט - אנחנו מגינים על הערכים המשותפים שלנו. אנחנו שומרים בחיים על אותה דנמרק שבחרה לעמוד על המשמר למען עצמה. דנמרק אשר השתנתה בתחומים רבים, אבל עדיין בנויה על ערכי ליבה כמו אמון, אזרחות, קהילה וכבוד.

כולם יכולים לעשות שינוי ולהתערב כנגד שנאת יהודים. תלמידים בבתי ספר דנים לא צריכים להרגיש מאויימים ולהסתיר את יהדותם. משפחות יהודיות לא צריכות לחוות ונדליזם של הודעות שנאה על בתיהם. יהודים צרכים להיות מסוגלים ללכת ברחוב או לעבוד מבלי לחשוש ויהודי דנמרק לא צריכים לשאת באחריות לפוליטיקה הישראלית.

כקולגה, חבר/ה או שכן/ה אפשר לתמוך ולהכיר בזכות לחיות חיים פתוחים ובטוחים כדנים-יהודים. הרמה הגבוהה של של אמון חברתי, שהיא חלק טבעי מהחברה הדנית, אינה מובנת מאליו. הערכים הללו דורשים רצון מתחדש והשקעה כדי להצליח. כולנו חייבים לטפח אותם, להגן עליהם ולהעביר אותם הלאה.

עבורנו בקהילה היהודית הדנמרק, לא מדובר על להיות ״משהו אחר״. מדובר על להיות גם וגם. לחלקנו יש משפחות ששורשיהן הולכים מאות שנים אחורה וחלקנו נמצאים פה רק זמן קצר. המשותף לכולנו הוא שאנחנו גאים להרגיש בבית בארץ הנפלאה הזו.

עברו 80 שנה מאז השחרור ו-80 שנה מאז קיבלה את בני ארצה היהודים חזרה הביתה. דנמרק נתפסת בצדק כייחודית בסיפור הזה וזה יכל לקרות רק כי התרבות והמנטליות הדנית נשענת על יסודות של אמון, כבוד, קהילתיות ואזרחות. 

אסור לנו לשכוח את זה אף פעם. אסור לנו לעולם לקחת את זה כמובן מאליו. אנחנו חייבים את זה להיסטוריה, וחייבים את זה לעתיד.

אינה רוזן היא סוציולוגית דת וראשת הקהילה היהודית בדנמרק.