הכל התחיל כשהצעת עבודה בלתי צפויה הגיעה לבן זוגי. למרות שטיילתי לא מעט בעולם, מעולם לא היה לי חלום לעבור לגור במדינה אחרת, רחוק מהמשפחה, החברים, הקריירה, הקשרים שבניתי לעצמי וכל מה שאני מכירה-

אבל החיים מלאים בהפתעות והזדמנויות, בתוך שלושה חדשים סגרנו הכל והנה אני פה.

עד לאותו הרגע הייתי דקלה, אמא של גלי, נבו וזוהר מהוד השרון, בת זוג של אביב, מהנדסת ומנהלת חברת ייעוץ לסטארטאפים. מה יישאר ממני אחרי המעבר הזה?

המעבר המשפחתי והאישי היה מאתגר, להבין מרחוק איך עובדים הדברים, להחליט מה לקחת איתנו, לבחור בית ספר, מקום מגורים, לפצח את הביצה והתרנגולת של הבירוקרטיה במדינה אחרת בשפה זרה, לקחת שלושה ילדים ולצאת לדרך אל הלא נודע.

להיפרד מכל מי שיקר וחשוב לנו, להסתגל לאקלים הקר ולהתחיל לבנות מחדש את כל היסודות שהיו כל כך מובנים מאיליהם וברגע אחד נעלמו.

היו טעויות, געגועים (עדיין), אפילו חרטה רגעית והמון המון שאלות וחוסר ודאות. אבל די מהר הבנתי שכדי למצוא את המסלול הנכון, אני צריכה לנשום, להתמסר וללמוד ליהנות מהדרך.

למדתי המון. יצאתי מאזור הנוחות שלי, הכרתי אנשים שאני אוהבת וגאה לקרוא להם חברים, למדתי לא רק להפסיק לפחד, אלא לאהוב (!) את החורף, מצאתי את הדרך לחזור לתחביבים שלי, אימצתי תחביבים חדשים ואפילו עשיתי איירונמן 70.3.

היום, אני יכולה להגיד שאני בבית וזה בסופו של דבר כל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו ולמשפחה שלנו. אני אוהבת את דנמרק ואת האפשרויות שהיא יודעת להעניק למשפחה שלנו ואני מרגישה שזו זכות ללוות אנשים שמגיעים לכאן תוך העברת הידע והניסיון שלי עם הרבה הקשבה לצרכים הספציפיים שלהם.

טיפ הכי חשוב שלי לעוברים חדשים:

זה אולטרה-מרתון, הדרך ארוכה. ככל שתגיעו יותר מוכנים, זה יהיה יותר קל. אבל- בשביל הרגעים וההתקלות להם אי אפשר להתכונן, קחו חיוך, אויר וסבלנות.