אדם לאדם גב - ראיון עם עודד רונן לקראת ארוע העדות, הסדנה והמופע בקופנהגן

בסוף חודש יוני, רגע לפני שכולנו יוצאים לחופשת הקיץ, יגיע אלינו לקופנהגן הכוריאוגרף הישראלי-בינלאומי עודד רונן לארוע הכולל הרצאה וסדנא מעשית. מדובר באירוע ראשון מסוגו שאורגן על ידי קבוצת המתנדבים הדנים-ישראלים בקהילה היהודית וכולל עדות מרגשת מלב המשבר יחד עם מבט מעורר השראה ואופטימי על ההווה והעתיד של ישראל.

לקראת האירוע, הזמינה קבוצת המתנדבות והמתנדבים (שאנו רואות כיוזמה מעולה וכפתח לחיבור אמיתי בין הקבוצות)  את עודד רונן לראיון קצר שבו הוא מספר מדוע בחר להגיע אלינו לדנמרק, מה בדיוק יקרה באירוע, למי הוא מתאים ומדוע כדאי להגיע.

לפני הכל:
לינק לאיבנט בפייסבוק
לינק לרכישת כרטיסים

ספר מדוע אתה מגיע אלינו לדנמרק?
מאז ה-7 באוקטובר אני חלק מתנועה אזרחית שנולדה מתוך התהום, בנסיון להחזיר אור למקומות שהחשיכו. העשיה שלי התמקדה בחמ״ל הנעדרים, מחאות, יצירה, זיכרון, והושטת יד לקהילות שלנו בתפוצות. אני מגיע לדנמרק לא רק כישראלי, אלא כאדם שמאמין בכוחן של קהילות לחבק זו את זו. דנמרק בחרה, בשיא החושך של מלחמת העולם השנייה, להציל את אזרחיה היהודים. הבחירה הזאת — לא לעמוד מנגד — מלווה אותי כל הזמן מאז שהייתי חלק מהקמת חמ״ל הנעדרים. זו אותה רוח, אותו חוט אנושי שמחבר בין אנשים, גם אם הם זרים. אני בא בשם הקשר הזה. הקהילות בעולם, ודנמרק נכללת בהן כמובן, עשו כל כך הרבה אחרי ה-7 באוקטובר, הן שלוחה של אותו הלב שפועם יחד איתנו. אני מגיע כדי לחבר, לשתף, ולהפוך את הכאב לכלי שמוביל לאור.

מה בדיוק יקרה בארוע בקופנהגן?
אספר על העשיה האזרחית שהצילה את המדינה לאחר ה 7 באוקטובר. נראה דברים מתוך חמ"ל הנעדרים, כולל טיפול במקרים שכולנו מכירים היטב. נדבר גם על איך אומנות יכולה ליצור גשר אנושי בין היהדות העולמית לבין הקהילות המקומיות.
יוצגו קטעי וידאו - סרטון האנימציה שמעלה מודעות לפסטיבל הנובה, קטעים מיצירת המחול הבינלאומית "הנעדרים" שעלתה בגרמניה, ושיחה פתוחה על מצבנו היום.
בחלק השני של היום, מי שירצה יוכל להמשיך לסדנת מחול חווייתית שאינה מצריכה נסיון קודם במחול — ותעסוק בתנועה רגשית, חיבור ותקווה. בנוסף גם אציג סולו קצר בנושא.

למי הארוע מיועד?
לכל מי שמרגיש שמה שקרה נגע בו — גם אם מרחוק. זה לא רק לישראלים זו חוויה הומניסטית עמוקה, על היכולת של בני אדם, דווקא ברגעי שבר, לבחור באחווה. אם אי פעם הרגשת לבד בתוך הסיפור — זה ארוע שיזכיר לך שאתה לא לבד.

מה עברת מאז תחילת המלחמה?
הייתי ממקימי חמ״ל הנעדרים. ניהלתי את צוות המקרים המיוחדים, איתרנו חטופים, גילינו גורלות, החזקנו משפחות, גם כשהלב נשבר. במקביל, הפקתי סרטון בינלאומי להעלאת מודעות למה שאירע בנובה, עמדתי בראש טקסי הזיכרון הגדולים, יצרתי מופע בגרמניה עם רקדנים מכל העולם — כל מה שיכל לעזור בתקופה המאתגרת הזו.

מה עומד מאחורי יצירת המחול שהעלית בגרמניה?
היצירה נוצרה עבור להקת הבלט של העיר אולם ונושאה הוא חמ"ל הנעדרים. בין קטעי המחול מוקרנים שיחות עם בני משפחה וניצולים.
זה מופע על אנושיות, ולא רק בישראל. על מה קורה כשאנחנו בוחרים להיות הגב של מישהו אחר. הרקדנים והרקדניות באו מ־10 מדינות שונות, וחקרו לעומק פיזי איך אדם שעד לטראומה אינסופית יכול עדיין לבחור בדרך של חמלה. המופע עוסק בשבר — אבל גם במה שמחזיק אותו. בסולידריות, בבחירה להיות שם, גם כשאין תשובות. מחול הוא אוניברסלי, פוסט פוליטי, ומצליח לבנות גשרים אנושיים איפה שלפני רגע היה פער שנראה בלתי ניתן לגישור.

איך נולד סרטון האנימציה על פסטיבל הנובה?
בתוך הכאוס, הבנו שהעולם חייב לדעת מה קרה במסיבת הנובה, שזה יכל לקרות בכל פסטיבל מוזיקה בעולם. חברתי למספר אמנים שרצו לעשות את הפרויקט הזה איתי ובמהירות שיא. הסרטון יצא ב 18 שפות והפך לויראלי, שותף על ידי משרד החוץ דרך השגרירויות בעולם, סלבריטאים, ספורטאים ואיגודים בכל העולם. הוא פותח את יצירת המחול ויוקרן גם בארוע בקופנהגן.

איפה עשייתך עומדת היום?
אני לוקח חלק פעיל במחאה למען החטופים — שער בגין בתל אביב הפך לחוד החנית במאבק ולבית עבורי. אני ממובילי ההפגנות, תומך במשפחות החטופים איפה שניתן, מייצר ארועים שעוזרים למאמץ המשותף ומנסה בכלליות לנתב כאב לפעולה. את המסר הזה אני נושא לקהילות היהודיות והישראליות בעולם. עד עתה ביקרתי את הקהילות שלנו באוסטרליה, קולומביה וארגנטינה. אני מאוד מצפה להגיע אליכם.

מה הדבר הכי חשוב שאתה רוצה להעביר לקהילה בקופנהגן?
שאנחנו לא לבדנו, שאנו פה ביחד. שדווקא מתוך הכאב — קמה תנועה. שיש מה ללמוד מהעוצמה האזרחית שהתעוררה בישראל, מהאנושיות שנולדה מתוך האסון. שאפשר לחזור ולהאמין באדם, כי כשהגיע רגע האמת, אפל מהסיוט הכי גדול שניתן בכלל לדמיין, האזרחים עמדו לצד מי שהיה צריך, וחלקם שם עד עצם היום הזה.

מה אומרים לך אנשים שנכחו בארועים במדינות השונות?
אנשים אמרו שזה נתן להם תחושה שעוד אנשים מרגישים כמוהם. שמשהו חיובי נפתח, גם בתוך הטראומה שעדיין לא תמה. משפחות של חטופים, נרצחים, בני נוער, יהודים בתפוצות – בדבר המשותף הזה שאנו כולנו עוברים, כל אחד מוצא את עצמו.

מה היית אומר למי שמתלבט אם לבוא?
זה ארוע שנוגע בעצבים הכי חשופים, אבל לא נשאר שם. הלב הפתוח, בסוף מתעקש להביא עימו אור. ואם תבואו — נרגיש ביחד, שגם ברגעים הקשים ביותר, עדיין הבחירה בידינו. להרגיש, להזדהות, להושיט יד, לעשות. אני מקווה שכל מי שיבוא — יצא עם חוזק פנימי, קהילתי ובלתי מעורער.