השבוע מצאנו את עצמנו בקופנהגן בראש השנה. לאחר התלבטות ובדיקה של האפשרויות העומדות בפנינו החלטנו שזו הזדמנות נהדרת להכיר עוד קצת את הקהילה היהודית בעיר, ולהצטרף לארוחת חג חגיגית בבניין הקהילה, הצמוד לבית הכנסת. לרגע לא דמיינתי שבמקום ראש השנה אחד, אפגוש שם לא פחות מארבעה ראשי שנה.

התמונה לקוחה מתוך האתר של בית חב"ד בקופנהגן

בבית הכנסת פגשתי גם את סבתא שלי, אמא של אמא שלי, ניצולת שואת יהודי הונגריה. לא, למיטב ידיעתי היא מעולם לא ביקרה כאן בקופנהגן, וגם אם היתה מגיעה לביקור, בטח היתה מעדיפה להסתובב עם חברותיה בעיר מאשר להתפלל לאלוהים שנטש אותה ואת משפחתה לפני שמונים שנה. אבל השבוע היא פשוט נכחה, ישבה לידי בעזרת הנשים, דאגה לי שלא ארגיש בודדה. מסביבי הנשים טמנו את מבטן בסידור התפילות. אישה אחת הגישה לי ספר, סירבתי בנימוס. העדפתי לאפשר למבט שלי לספוג כמה שיותר מהמראות והקולות, ופשוט להקשיב. הקירות הגבוהים, עיטורי הזהב, לוחות הברית, הדהודי התפילה בעברית, כל אלו הזכירו לי לאן ולמה אני שייכת. 

לאחר סיום התפילה סבתא ליוותה אותי במורד המדרגות, עד האולם הגדול. בכניסה לאולם הסעודה פגשתי את הבנים והיא כבר לא היתה צריכה לדאוג שמא אשאר לבד. נפרדנו, וכל אחת המשיכה לדרכה. אבל ידעתי שהיא עוד תחזור, אולי עוד היום ואולי רק מחר.

סבתא בצעירותה (1934)

על השולחן היו מונחים סמלי החג, רימון, תפוח ודבש. היתה שם גם צלחת עם חומוס וצלוחית עם טחינה, קעריות עם סלט סלק וסלט גזר. אולי כדי להזכיר לנו שאנחנו חלק ממרקם אנושי רחב יותר. רב הקהילה, בחור צעיר נצר למשפחת מלכיאור, קידש ונשא דרשה. הוא סיפר שעל פי חכמינו לוח השנה היהודי, בשונה מלוחות אחרים, מכיל ציון של ארבעה ראשי שנה בארבעה ראשי חודש, שלכל אחד מהם תפקיד אחר. הראשון מתקיים בא' ניסן, השני בא' אלול, השלישי בא' תשרי והרביעי בא' בשבט. הרב הציע להסתכל על כל אחד מהם כנקודת מבט שונה על העולם, שמאפשרת לנו להיות בחמלה כלפי נקודות מבט שהן שונות או אפילו מנוגדות לשלנו.

למחרת בבוקר קמתי עם תשוקה להתעמק בנושא ומצאתי שכאשר ארבעה תאריכים זוכים להיות "ראש השנה" פוחת ערכו של כל אחד מהם כפתיחת השנה. הבלבדיות היא תנאי הכרחי לקיומו של ראש שהרי רק אחד יכול להיות הראשון, ההתחלה. הרעיון שקיימים ארבעה ראשי שנה הופך את "ראש השנה" למושג יחסי: ראש השנה הוא תחילת השנה רק לעניינים מסוימים, לעתים טכניים ונקודתיים, ומכל בחינה אחרת זהו יום של חול בלי כל ערך מיוחד ובלי מצוות מיוחדות.

לאחר מכן בחרתי להתחיל את השנה בתרגול יוגה לשנה חדשה שהעלתה ליוטיוב מורתי הישראלית ליוגה נשית. בתחילת התרגול, בין שאיפה לנשיפה הקשבתי לדבריה. מטרת התרגול היא לשחרר תקיעויות ודפוסים הבאים לידי ביטוי בלא פחות מארבעה דפוסים (או נקודות מבט) שאותם אנו חוקרות על המזרן: בגוף, בנשימה, ביציבה ובתודעה. בהמשך התרגול היא התייחסה לכך שהמפרקים הם צמתים של החלטות. מה הוא הצעד הבא שלי, מהו השביל שבו אני רוצה לפסוע בשנה הבאה?

וכך, בפתחו של יום חדש, חזרה סבתא ולחשה לי את התשובה לשאלה:
"השנה הזו חייבת, פשוט חייבת להיות טובה יותר".

מאחלת לכולנו שנדע לקבל את כל נקודות המבט, את כל ארבעת ראשי השנה.