לפני הכל -
זהו המשך ישיר של הפוסט הקודם שלי ולמרות שהוא אולי מפורסם בפער כלשהו מהקודם, הוא נכתב כהמשך ישיר.

כחלק מהתפקיד שלי בקהילה היהודית, אני מנסה ליצר קשרים עם ארגונים וקהילות שיכולים להביא ידע ומשאבים שיעזרו לי בתפקיד שלי ועם הרצון שלי לאפשר את קיומה של קהילה חזקה בדנמרק. בזכות המאמצים האלו, זכיתי להכיר ארגונים שלא שמעתי עליהם קודם ולהכיר אנשים מקסימים שבאמת רוצים לעזור. ככה מצאתי את עצמי מוזמן לשני כנסים שונים ששניהם עוסקים בנושא קהילות ישראליות באירופה והחיבור שלהן עם הקהילות היהודיות.

הפוסט הזה עוסק בכנס השני שאורגן על ידי אירגון יהודי בתפוצות ונקודת המבט שלו היתה שונה אך משלימה לכנס הראשון.

23:26 - היום השלישי, בחדר המלון
המוח שלי גדוש אבל יש עוד יום שלם מחר. היום הזה היה בשונה בצורה ניכרת מהימים שקדמו לו. אבל זה לא רק שינוי המיקום או האווירה. משהו אחר גם באנשים.
לכנס הזה הגעתי באיחור קל, ישר לאמצע סבב ההיכרויות וכבר כאן הכרתי בהבדל. למעט משתתפת אחרת, כל שאר המשתתפים הם חברי קהילות יהודיות שאינם ישראלים, או כאלו שנמצאים שנים כה רבות בקהילות שלהם שחלקם כבר מזהים את היותם ״ישראלים פחות״ וחלקם אולי עוד לא.
בניגוד לכנס הקודם שעסק בזווית הישראלית בצורה נרחבת ושם את הדגש על ההתמודדות הישראלית, הכנס הזה מאוד ממוקד על הצד של הקהילות ״הקולטות״. וזה לא רק התוכן שהיה שונה. בעוד,הישראלים דוהרים קדימה וצריך לרסן אותם ואפילו להכריח אותם להתמקד בהגדרת הבעיה במקום לרוץ לפתרונות, פה הגישה היא איטית ו-״אירופאית״ יותר.
היום הזה היה יום של ספיגה. לשמוע חוויות, ללמוד אינפורמציה ולהתחבר אל האנשים השונים כדי שמחר נוכל לעבוד ביחד על ״הבעיה״.

זו חוויה מאתגרת לשמוע סטטיסטיקות ומספרים כשאתה למעשה חלק מאותה סטטיסטיקה. הוצגו לנו נתונים על עליית אחוז הישראלים בקהילות היהודיות השונות באירופה לאורך השנים האחרונות ועל התחזקות המגמה עוד יותר לאחר השביעי באוקטובר. ומצד שני, הקהילות היהודיות שומרות פחות או יותר על כוחן כך שניכר שהישראלים נכנסים פנימה וממלאים את החללים הללו. באופן טבעי השיחה גולשת לדיונים על איך מגיבים, מה זה עושה בקהילות היהודיות ועל החרדות הנלוות למגמה הזו, אלו שעוסקות בשינוי אופי הקהילות והתפתחותן, לטובה או לרע.

ובתוך כל זה, קשה שלא לקחת את זה אישית כשאתה חלק מהמגמה הזאת. קשה לשים בצד את השיפוטיות כשאתה מעורב כל כך ברמה הרגשית. אני מנסה להתמקד בדיון עצמו ובעובדה שהוא בפני עצמו מציג איזה רצון להתפתח ונכונות להקשיב ומצד שני, קשה לי שלא להביע עמדה, לנסות ולשקף את המצב מנקודת המבט של אלו שעליהם אנחנו מדברים.

ומצד שני, יש לי תחושת הוקרת ֶתודה עמוקה על הזכות להיות מעורב בדיון הזה, ֶלהכיר את האנשים האלו וליצור איתם קשרים. אלו בדיוק הדברים שבעזרתם (כך אני מקווה) אוכל להעביר את המסר שלי ולעזור להוביל שינוי ותגובה חיוביים.

21:25 - היום הרביעי, בחדר המלון
זהו, תמו כל הכנסים וכל הטקסים. מחר אני יוצא לחקור קצת את העיר ולנקות את הראש לפני הטיסה הביתה. הכנס השני מילא אותי בהרבה תחושות מעורבות. מצד אחד זה מרתק לראות ולשמוע חוויות כל כך דומות ממקומות שונים וזה מנחם לחלוק את הקשיים עם אחרים. מצד שני, יש תסכול כי צריך עשייה ולכולם ברור שאנחנו עוד בהתחלה וזה ייקח זמן. המתח שבין האופי הישראלי שלי שרוצה סיפור מהיר ותוצאות, וההתנהלות האירופית האיטית והמחושבת.
נחשפתי בכנס הזה להתמודדויות שונות של הקהילות היהודיות עם הישראלים, עם סיפורי הצלחה וכשלונות וגם עם הרבה דאגות וחרדות. הנתונים הדמוגרפיים מראים שהישראלים הופכים לרוב בקהילות היהודיות וזה יכול מאוד להפחיד ולהרתיע מיעוט שמרני יותר שידאג למסורת ולדרך החיים שפיתחו לאורך שנים. זה מובן לחלוטין - להשתנות זה לא דבר קל. 

שמחתי לגלות שיש לא מעט אנשים, כולל איש הקהילה היהודית הדנית שהתלווה למסע הזה, שמוכנים, לצד הקושי האישי שלהם, להכיר בצורך לשינוי ולהתמודד איתו. שמחתי לקבל פידבק חיובי על המאמצים שלי גם ממנו וגם מאחרים ולקבל חיזוק שמה שאני עושה הוא משמעותי מספיק. זהו דלק חשוב עבורי כדי להמשיך.

עבודה קהילתית היא עבודה קשה, לפעמים כפוית טובה שהרי הגיהנום הוא הזולת. יש לא מעט חשש ליפול אל המלכודת הזו לפיה קהילה צריכה לספק שירות. המטרה של קהילה היא להיות קהילה והשירות שלה אמור לאפשר את זה ולא להיות מטרה בפני עצמה. אין לי ספק שחלק מהמשימה שלי, בהמשך הדרך, צריכה לכלול גם חשיבה על איך אני עושה את זה.

14:29 - היום החמישי, בשדה התעופה בדרך הביתה 

הדבר שהכי היה לי קשה בשני הכנסים הללו הוא שהם היו כנסים נפרדים. במהלך הכנס השני הוצגו בפנינו מקרי מבחן לדון בהם והייתי מתוסכל לא מעט, גם מהיהודים נציגי הקהילות וגם מהישראלים הותיקים יותר שעובדים או חברים בהם, לגבי האופי שבו הם דנים בסוגיה הישראלית ואיך מתמודדים איתה. לא מעט פעמים הרגשתי שמדברים על נושא כמו בעיה מתמטית או סוגיה פילוסופית ומסתכלים עליה מגבוה. בלא מעט מקרי מבחן, הרגשתי שהפתרון או הדיון היה יכול להיות הרבה יותר פשוט אילו נושאי השיחה עצמה, כלומר הישראלים, היו חלק מהדיון.

גם אני מרגיש שאולי חטאתי למטרה במובנים מסוימים ושנכנסתי לדיון במלוא הכוח. אולי לפעמים חשתי מספיק בטוח כדי לייצג אוכלוסיה מסוימת שאני חלק ממנה, אבל בפועל אני לא תמיד מייצג את כל ההיבטים שלה. ואולי זה בכלל לא אפשרי לייצג את כולם…

אם יש משהו שאני לוקח מהכנסים האלה זה בדיוק את זה - אני לא יכול ולא צריך לייצג את כולם. גם אי אפשר לנהל את הדיון במעמד של צד אחד. אם יש משהו שאני לוקח מהחוויה הזאת שהיא שאני צריך ורוצה למצוא את הדרך לפתוח את הדיאלוג הזה ליותר אנשים ולאפשר דיאלוג אמיתי בין הצדדים, כזה שנוכל להבין את הצורך בשותפות ואיך באמת נכון לבנות אותה.

יש לי כבר רעיון מסוים, אבל אני עוד צריך לבשל אותו אז… Stay tuned!

17/6 - אפילוג מאוחר מקופנהגן

עבר בקושי שבוע מאז שחזרתי ובגלל המלחמה עם איראן זה מרגיש כאילו עברו שנים רבות. אם יש משהו שראוי להערכה אצל ישראלים זו ההתגייסות לעזור. מרגע שהאירוע התחיל להתגלגל קבוצות הוואטסאפ של שני הכנסים נכנסו לפעילות והציעו סיוע וחיבורים כדי לעזור לישראלים שנתקעו באירופה בגלל המצב. מעבר לכך, גם קיבלתי הודעות מהארגונים השונים שאיתם התחברתי, ששואלים אותי אם הכל בסדר ומה אנחנו צריכים.

גם בקהילה היהודית יש רגישות רבה ואנשים רוצים לעזור. למזלנו הטוב, נכון לכתיבת שורות אלו, אין הרבה צורך ונקווה שזה רק ימשיך ככה. בכל מקרה, אם אתם מכירים מישהו שתקוע בקופנהגן וצריך עזרה, צרו איתי קשר ואני אשתדל להפעיל את המשאבים הזמינים ולעזור. בשביל זה קהילות קיימות, לא?